חומת ברלין הוקמה כמעט בחשאי באוגוסט 1961, במטרה לקטוע את הנהירה של אזרחי גרמניה המזרחית-הקומוניסטית, לשטחי גרמניה המערבית-החופשית, וחילקה את אזרחי העיר, תוך העמקת ההבדלים המנטליים, התרבותיים והכלכליים ביניהם. הקיר הפך במהרה לסמל המלחמה הקרה: בעוד שהחלק המזרחי של החומה נשאר חשוף כי אזרחי מזרח ברלין לא הורשו להתקרב אליה, הפך הצד המערבי של החומה למצע למאות אמנים מכל רחבי העולם - שרובם בחרו להישאר אנונימיים - שציורו עליו גרפיטי בעלי תכנים פוליטיים. רוב הציורים נהרסו עם הריסת החומה, מלבד קטעים בודדים שפוזרו בכמה ארצות. "הגלריה של הצד המזרחי" (East Side Gallery), גלריה פתוחה הכוללת קיר באורך 1300 מ', מציגה עבודות של 105 ציירים שנעשו לאחר נפילת החומה, ועוסקים בתמורות ובתקוות לעתיד טוב יותר.
הקיר היה המצע הזמין הראשון בו השתמש האדם לאמנותו. קירות מערות באוסטרליה, בדרום אפריקה, בצפון ספרד ובמרכז צרפת עליהם נמצאו ציורים של האדם הפרהיסטורי בני קרוב- ל 40,000 הן העדויות לכך, ואנחנו יכולים רק להעלות השערות לגבי הסיבות והמשמעויות שהיו לציורים
האלה עבור האדם הפרהיסטורי. עם התפתחות האדריכלות לצרכים ציבוריים ופרטיים – לטקסים דתיים, לקבורה או לפעילויות פנאי כמו בתי מרחץ – הקירות נשאו ציורים שנושאם התאים לפונקציונליות של המבנה. כך למשל ציורי הקיר במערות אג'נטה במדינת מהרשטרה במערב הודו, והיו בשימוש נזירים בודהיסטים במחצית הראשונה של האלף הראשון, מתארים אירועים שונים מחיי הבודהה, פסיפסי קיר בבתי מרחץ רומיים תיארו נושאים בעלי זיקה למים, וציורים מבתי בושת בפומפי היו מעלים סומק אף בלחייו של עורך הירחון פלייבוי ז"ל.
חומת ברלין איננה החומה היחידה ששימשה מצע לציורים פוליטיים מחאתיים. הכוחות האמריקנים הקימו בבגדד חומה בכדי להגן על השכונות השיעיות של העיר מפני חטיפות ורציחות שביצעו הסונים. בארגון עיריית בגדד והאמריקנים, גויס תקציב ונבחרו אמנים כדי לכסות את קירות הבטון בציורים. מכיוון שבעל המאה הוא בעל הדעה, הארגון הגדיר מטרות לציירים: הוא הדיר ציורים בעלי תוכן לוחמני-שלילי לטובת ציורים בעלי תוכן היסטורי-זהותי או תוכן אוטופי עתידי שמטרתם לרומם את רוחם של תושבי בגדד השיעים.
גדר ההפרדה (או גדר הביטחון) בפי הישראלים - או חומת ההפרדה בפי הפלסטינים – נבנית החל משנת 2002 לאורך תוואי הקו הירוק פחות (או יותר). לא אסקור את הגרפיטי הרבים המצוירים בצד הפלסטיני של הגדר, שאת חלקם הגדול אפשר להגדיר כאמנות מחאה גרפית הכוללת סיסמאות פוליטיות, אלא אתייחס כאן ליצירה אחת בעלת תוכן דתי, לירי כמעט, הנראית כל כך יוצאת דופן במרחב הוויזואלי האלים של החומה.
כמאתיים מטרים ממחסום צה"ל לבית לחם, צוירה, ביוזמת נזירות מנזר עמנואל השוכן ממש ליד, היצירה "גבירתנו המפילה חומות", על-ידי הצייר הבריטי איאן נולס (Ian Knowles), מנהל בית הספר לציור איקונות בבית לחם. תמונה זו היא איקונה, הווה אומר תמונה להערצת המאמינים הנוצרים המזרחים (האורתודוכסים) – חלק ממסורת ויזואלית בת למעלה מ- 1500 שנה. האיקונה "גבירתנו המפילה חומות" "נולדה" בעקבות נאום שנשא האפיפיור בנדיקטוס ה- 26 בשנת 2010 באסיפת בישופים למען המזרח התיכון. בנאומו התייחס האפיפיור לפרק 12 בחיבור האחרון של הברית החדשה, חזון יוחנן, המתאר את התהליכים שעתידים לקרות רגע לפני אחרית הימים. וכך מתחיל הפרק:
"ואוֹת גָּדוֹל נִרְאָה בַּשָּׁמַיִם: אִשָּׁה אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ, הַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים. הָרָה הִיא וְזוֹעֶקֶת מִכְּאֵבִים וְצִירֵי לֵדה. גם אוֹת אַחֵר נִרְאָה בַּשָּׁמַיִם: וְהִנֵּה תַּנִּין גָּדוֹל, אָדֹם כָּאֵשׁ, שִׁבְעָה רָאשִׁים לוֹ וְעֶשֶׂר קַרְנַיִים; עַל רָאשָׁיו שִׁבְעָה כְּתָרִים ,וּזְנָבוֹ סָחַב שְׁלִישׁ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְהִשְׁלִיכָם אַרְצָה. וְהַתַּנִּין עָמַד לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַקְּרוֹבָה לָלֶדֶת, כְּדֵי לִבְלֹעַ אֶת בְּנָהּ בְּעֵת הַלֵּדָה."
ראשה של האישה נוטה מעט על צידה וידה נוגעת בלחייה כמוחה דמעה. היא מחזיקה את גלימתה פתוחה כדי לסוכך "תחת כנפה" על המאמינים, ואת הילתה מקיפים תריסר כוכבים כמתואר בחזון יוחנן. מתחתיה מצויר פתח ממנו נשקף נוף של מטע זיתים, ובאופק נראית אדריכלות המייצגת כנראה את ירושלים (של אחרית הימים). על-פי הפרשנות הנוצרית המקובלת, האישה היא מריה היולדת את בנה ישוע המאוים על-ידי השטן, ולדידו של האפיפיור אפשר להבין את הפרק באופן סמלי כתיאור סבלם של הנוצרים במזרח התיכון.
לאיקונה מתלווה תפילה בה מבקשים המתפללים ממריה להפיל את החומה הזו ואת החומות שבלבבות האנשים – כל החומות המלבות שנאה, אלימות, פחד ואדישות בין בני האדם.
לו יהי.
;){kind=link}