"מאושרים הציירים שלעולם לא יחיו בבדידות: אור וצבע, שלווה ותקווה ילוו אותם עד הסוף – או לפחות עד לסוף היום", וינסטון צ'רצ'יל
ארמון בלנהיים שבאוקספורדשיר, בו נולד צ'רצ'יל ב- 30 בנובמבר 1874, היה משכנם של דוכסי מלבורו מאז שנבנה בתחילת המאה ה-18. ג'ון צ'רצ'יל, דוכס מלבורו הראשון, קיבל את האדמות מידי הכתר כאות תודה בקרב שהתרחש במקום בין האנגלים לבין הצרפתים והבווארים, ועיצב וריהט את הארמון על-פי מיטב האופנה של התקופה בהגזמה ובאקלקטיות. במהלך השנים מאז, עברה המשפחה תהפוכות פיננסיות וירדה מנכסיה, עד שנאלצה, בסוף המאה ה- 19, למכור חלק גדול מיצירות האמנות שקישטו את קירות הארמון. הציור הידוע ביותר שהיה בבעלות המשפחה ושנמכר הוא דיוקן משפחתי של הצייר הפלמי פטר פול רובנס - רובנס, אשתו הלנה פורמנט ובנם פרנץ - משנת 1635 בקירוב. הוא נמכר לברון אלפונס דה רוטשילד מהענף הצרפתי של המשפחה, ונשאר בבעלות המשפחה עד לשנת 1975, אז נמכר וניתן במתנה למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק שם הוא שמור עד היום.
פטר פול רובנס, רובנס, אשתו הלנה פורמנט ובנם פרנץ, שמן על בד, 204 X 158 סמ', 163 בקירוב
בציור נראית אשתו השנייה של רובנס, הלנה פורמנט בשנות העשרים המוקדמות של חייה, נערצת על ידי שני הגברים שלה - בעלה הצייר,שכבר היה באמצע שנות ה- 50 שלו באותה תקופה, בעל מקצוע מכובד ועשיר, וילדם המשותף, הפעוט פרנץ, שנולד לאחר בתם הבכורה. הערצתו של רובנס להלנה נבעה כנראה במידה שווה מיופייה מצד אחד ומפוריותה מצד שני. הוא הרבה לצייר את הלנה לבד בתפקיד עצמה או בתפקיד ונוס, אלת האהבה, אך כאן הוא מהלל את אמהותה: מיקום הסצנה בגן, עם אגן המים והורד המטפס הפורח מצד אחד והעמוד בצורת אישה חשופת חזה מצד שני (הנקראת קרייטידה), הם ביטוי לפוריות ולשפע עם רמזים למריה.
באמצע המאה ה- 18, זמן רב לפני שירד המשפחה מנכסיה, עוצבו מרחבי הגבעות, פלגי המים, והעצים הנפרשים לכל עבר סביב ארמון בלנהיים על-ידי אדריכל הנוף המהולל לנסלוט בראון, שכינויו היה ה"יכולת"(Capability). הוא הפך את המישור לגבעות רכות כמיטב הגדרת הגן האנגלי (Jardin a l'anglaise) שמאפייניו היו מדשאה הנושקת לבית, חגורות עצים ונחלים הזורמים בקווים מעוגלים ונקודות תצפית עם נוף מתמשך ללא הפרעה עד לאופק המודגש במבנה "קלאסי" הרוס למחצה.
הנרי טונט, ארמון בלנהיים, 1900-1890
יופי זה שהקיף את צ'רצ'יל בילדותו לא הספיק כדי לעשות את ילדותו למאושרת, אבל משהו מיופיים של הנופים נטמע ופרץ החוצה דרך תחביבו היחיד – הציור. צ'רצ'יל צייר במהלך חייו כ – 500 ציורים, רובם ציורי נוף. בהיותו שר המושבות הגיע צ'רצ'יל לפלשתינה לפגוש את מנהיגי הערבים ומנהיגי היהודים ולנסות לקדם הבנה בין הצדדים. הוא הגיע לפלשתינה ברכבת מקהיר ב- 24 במרס 1921 והשתכן בבית המושל הרברט סמואל שהיה אז במתחם אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הזיתים בירושלים. צ'רצ'יל שהה כאן שבוע אחד בלבד, אך מצא זמן לתחביבו וצייר את נוף ירושלים.
סר וינסטון צ'רצ'יל, נוף ירושלים, מרס 1921
סגנונו האקספרסיבי והאימפרסיוניסטי כמעט של הציור מקשה על זיהוי המיקום המדויק ממנו צייר צ'רצ'יל, אבל סביר להניח שהוא לא התרחק הרבה ממתחם אוגוסטה ויקטוריה, ואור הבוקר מאיר את העיר שבתוך החומות, בעוד שהמדרון המערבי של הר הזיתים, ממנו הוא משקיף אל העיר, עדיין מוצל.
צ'רצ'יל נהג לומר שלכשיגיע לגן העדן הוא יקדיש חלק ניכר ממיליון השנים הראשונות לציור כדי להגיע לשורש הנושא...מבקריו טענו שאילו היה מקדיש לציור את הזמן שהקדיש לפוליטיקה היה נעשה לאחד הציירים הגדולים בתקופתו. האם עלינו להצטער שבחר בפוליטיקה ומיקם את הציור שני בסדר העדיפויות שלו? ללא מחויבותו לעתידו של העם היהודי היושב בציון ספק אם היה מכריז האו"ם, בכ"ט בנובמבר 1947, על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית. וכן, היה לו תחביב נוסף: הוא אהב לעשן סיגרים.
;){kind=link}