ג'ון מרטין (1854-1789), מכת מצרים השביעית, 1823, שמן על בד, 214 על 144 סמ
המכה השביעית שאלוהים השית על המצרים, מכת ברד, סוגרת את פרשת וארא. בציור של ג'ון מרטין אנו רואים את משה, לבוש בגלימה אדומה, מרים את מטהו השמימה ולצדו אהרון הלבוש בגלימה לבנה כורע ברך לצדו, בקצה אחת המרפסות של ארמון פרעה, ומאחורי הארמון מתגלה הפירמידה הגדולה של גיזה ופירמידות נוספות במעלה הנילוס. על המרפסות האחרות נראים המוני המצרים, ביניהם פרעה ואנשי חצרו, אחוזי בהלה לשמע קולות הרעם ולמראה השמיים המאיימים, ככתוב בשמות, ט:כב-כד:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוי."
ג'ון מרטין, אמן אנגלי בתקופת הרומנטית, שהתפרסם בציירים תנכיים דרמטיים במיוחד, ניסה להשוות לציורו גוונים היסטוריים-אותנטיים בתיאורי האדריכלות המונומנטלית. התוצאה היא קקופוניה של אדריכלות מצרית ומדומיינת מתקופות שונות: בעוד שכבש המדרגות העולה אל שורות העמודים סביב הארמון מזכיר את מקדש המוות של הפרעה-אישה חתשפסות בעמק המלכים שבמצרים העליונה, הנמל המתואר למרגלות הארמון מבקש לתאר כנראה את נמלה של אלכסנדריה עם המגדלור לחוף הים התיכון (עם צלב בקדקודו), שהיה אחד משבעת פלאי עולם, ושחרב סופית בשנת 1323 בעקבות רעידות אדמה חוזרות ונשנות. דווקא כותרות שני העמודים הנראים מימין הם הפריט היחידי שאינו חוטא להיסטוריה האדריכלית – כותרות המדמות את פרח הלוטוס בתצורותיו השונות – שהיו נפוצות במהלך אלפי שנות אדריכלות הציוויליזציה המצרית הפרעונית. בכך מטרים מרטין את האופנה והעניין שמצאו בני אירופה בתרבות מצרים העתיקה, עניין שילך ויגבר עם פענוח כתב החרטומים בידי החוקר הצרפתי שמפוליון וצוותו בדיוק באותה השנה בה צויר הציור, ב- 1823.
שבת שלום
;){kind=link}