עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אדרוורד ווסטון  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דיוקן רומי  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרכוס ליסיניוס קרסוס  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


על חשיפת הגוף וכיסויו

23/01/2018 09:31
מרגו סטרומזה-אוזן
רמברנדט, תומס איקינס, ווליאים בוגורו
דפנה, אחייניתי, סיימה לא מכבר את התמחותה ברפואת נשים בארה"ב. רשימה זו היא לכבודה. 
ב- 23 בינואר 1849 קיבלה אליזבת בלקוול את הסמכתה כרופאה אישה הראשונה בהיסטוריה בקולג' ג'נבה, ניו-יורק (כיום הוברט קולג' Hobart College). אליזבת בלקוול נולדה באנגליה, אליה חזרה ב- 1875 ונתמנתה פרופסור לגינקולוגיה בבית הספר לרפואת נשים בלונדון, שם הייתה בין המייסדות של התחום. אליזבת הקריבה חיי משפחה על מנת להצליח בלימודיה ובעבודתה, אך בשנת 1856, בהיותה בת 35, אימצה אליזבת ילדה יתומה אירית בת 8, אולי כדי להפיג את בדידותה, אולי מתוך חובה נוצרית, ויש אומרים שחיפשה עוזרת בית נאמנה.
    
בכל מקרה, אליזבת בלקוול עשתה היסטוריה. בהרצאה שנשאה ב- 2 בדצמבר 1860 על פתיחת מקצוע הרפואה לנשים (במטרה לשכנע תורמים לתמוך בהקמת בית ספר לרפואה לנשים), אמרה בלקוול שהיתרונות לחברה מפתיחת מקצוע הרפואה לנשים תהיה בהתנהלותן בתפקידים החברתיים-המסורתיים של נשים באופן מושכל ומתוך ידיעה, לעומת התנהלותן עד אז, התנהלות שהתבססה על אינסטינקטים. למשל, בתחום הסניטציה, בבית כמו במערכת החינוך, התערבות מושכלת הינה הכרחית למען בריאות הציבור. אולי לא היינו חותמות על הכיוון אליו אליזבת בלקוול תיעלה את הרופאות העתידיות, אבל בהתחשב בעובדה שמדובר על הרצאה שנישאה לפני 170 שנה, אני מורידה בפניה את הכובע.
ברור, אם כן, כי כל ברי הסמכה שעסקו ברפואה לאורך הדורות היו גברים, בעוד שנשים נחשבו, במקרה הטוב, בעלות ידע בענייני נשים (מיילדות) ובמקרה הגרוע הואשמו בכשפים. וכך, גם הביטויים הוויזואליים הם עדות למצב העניינים הלא שוויוני שהתקיים בענייני רפואה, כמו בכל תחום אחר, מדיוקנאות של דיוסקורידס (רופא יווני בצבא הרומי) במאה הראשונה לספירה וגלן מפרגמון (רופא יווני) במאה השנייה לספירה, דרך ד"ר ארקרניה שטיפל באלכסנדר הגדול וד"ר טולפ (בציור של רמברנדט), ועד לד"ר אריאס שטיפל בגויה וד"ר וולפו (בציור של פייר-פיין) וז'אן-מרטין שקרו (בציור של ברוייה) ו...רשימה חלקית ביותר.
 
הציור שלפנינו מקורו בכתב-יד המכיל את הטקסט של דיוסקורידס "על חומרים רפואיים" בלטינית (De materia medica), שהועתק ואויר בקונסטנטינופול בתחילת המאה ה- 6. בתחילת הספר מוצג דיוקן המחבר, דיוסקורידס, אוחז בידו המושטת קדימה בשורש צמח המנדרגורה (דודא רפואי) הדומה בצורתו לצורת אדם. מכיוון שהצמח רעיל מאוד, רק בעל סמכה יידע להפיק ממנו תועלת לבני האדם, וכך מציג את עצמו דיוסקורידס כשולט ברזי הצמחים לטובת בני האדם. האישה העומדת לצידו היא רק פרסוניפיקציה.

שיעור האנטומיה של ד"ר ניקולאס טולפ, שצייר רמברנדט בשנת 1632 הוא דיוקן קבוצתי כפי שנהגו להזמין, אחת לכמה שנים, אגודות מקצועיות רבות בהולנד במאה ה- 17. ד"ר טולפ, בכיר באגודה לאנטומיה באמסטרדם באותה תקופה, מובחן מיתר הרופאים הצופים בניתוח, בזכות הכובע שלראשו, והגופה היא גופתו של פושע שהואשם בשוד מזוין ונידון למיתה בתליה. אירועים מסוג זה היו פתוחים לציבור תמורת רכישת כרטיס כניסה ונהנו מפופולריות רבה. ביצוע ניתוחים לאחר המוות באופן גלוי הייתה אפשרית בהולנד הפרוטסטנטית - בניגוד גמור לאפשרויות שעמדו בפני רופאים בחלק הקתולי של אירופה, בגלל האמונה בהכרחיות שלמות הגוף בקבורה למען התחייה העתידית. 
 
רמברנדט ואן ריחן, שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ, 1632, שמן על בד, 170 על  216.5 סמ'

אחד הכירורגים החשובים בצרפת במאה ה- 19 היה ד"ר אלפרד ולפו (1867-1795) הנראה כאן במרכז הקומפוזיציה במהלך שיעור אנטומיה בפקולטה לרפואה בפריז. 
                                   אוגוסטן פייר-פיין, שיעור אנטומיה של ד"ר ולפו בבית החולים שאריטה, 1864    
                                                                  שמן על בד, 170 על  233 סמ'
ולפו כתב במהלך חייו המקצועיים יותר מ- 340 חיבורים, אחד הידועים ביותר הוא חיבורו מ- 1829 בנושא ילודה. הספר תורגם במהרה לאנגלית ופורסם בפילדלפיה, ובוודאי היה בין החיבורים שקראה אליזבת' בלקוול  (A Complete Treatise on Midwifery. Translated by C D Meigs, 1831). שלושה ימים לאחר שביצע כריתת רגל מת וולפו בעקבות סיבוכים של מחלת השפעת, ועל ערש דווי לחש "אל לנו להיות עצלנים. הבה נעבוד תמיד".
ציורים אלה ואחרים מסוגם יכולים להיחשב כתיאורים רפואיים בעלי מידה רבה של אותנטיות, אך בראש ובראשונה הם דיוקנאות של רופאים, בהם החולה משמש כאטריבוט המגדיר את מקצועם, כמו שפלטת הצבעים משמשת אטריבוט להגדרת מקצועו של הצייר. 

והנה דוגמה קצת שונה: שנות דור מאוחר יותר צייר תומס איקינס, צייר אמריקני, את הציור "הקליניקה של ד"ר אגנו". הציור הוזמן לרגל פרישתו לגמלאות של הרופא תמורת סכום לא קטן. 
תומס איקינס, הקליניקה של ד"ר אגנו, 1889, שמן על בד, 214 על 300 סמ'

בניגוד לציורים הקודמים, המתארים שיעורים באנטומיה באמצעות גופות של גברים, הפעם מדובר בניתוח "אמיתי". על שולחן הניתוחים, הממוקם על במת האודיטוריום של בית הספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה, שוכבת אישה, חלק גופה העליון חשוף. האודיטוריום מלא בסטודנטים, גברים כולם, המזוהים בשמותיהם. מלבד החולה, העומדת לעבור כריתת שד בפומבי, יש רק עוד אישה נוספת בחדר – האחות מרי קליימר, אחות חדר-ניתוח הראשונה בפילדלפיה. הרופא, ד"ר אגנו, העומד במרחק מה מן החולה ובידו אזמל מנתחים, מסביר לסטודנטים את שלבי ההליך, וסביב החולה הרופאים המבצעים את הניתוח - ד"ר וויליאם וויט מסמן את גבולות הניתוח, ד"ר ג'וזף ליידי מבצע בדיקת לחץ-דם, וד"ר אילווד קירבי המרדים. וכך – כולם מזוהים בשמם מלבד החולה. כולם ערים מלבד החולה. כולם לבושים מלבד החולה. 

ילדתי את תאומיי בניתוח קיסרי לא פשוט בבית החולים הדסה שעל הר-הצופים בירושלים בבוקר יום שני חורפי לפני אי-אילו שנים. למחרת, יום שלישי, נהוג היה (עדיין?) לקיים את הביקור המורחב בבית-הספר לרפואה בהדסה, במהלכו עוברים, מנהל המחלקה וקבוצת סטודנטים (שנה ד?), ממיטה למיטה, מחדר לחדר, לאורכה ולרוחבה של המחלקה, שואלים ונשאלים. משהגיעו אלי, הסיר הרופא, ראש המחלקה דאז, את הסדין שכיסה את גופי הערום, החבוש, הדואב, המחובר לצינורות מפה ומשם. וכך, לנוכח עירומי עמד והסביר לסטודנטים את פרטי "המקרה הרפואי" שלנגד עיניהם. את שמו אינני זוכרת עוד, אבל את תחושת חוסר האונים אינני יכולה לשכוח. אני רק יכולה לקוות שהסטודנטים שעמדו שם סביבי - ולא העזו למחות - יותר משלמדו על רעלת הריון למדו שיעור על מידת החסד שיש לנהוג בחולים, שאפילו מלאך המוות אינו מונע מן המתים, מידת החסד שאני יודעת שדפנה בורכה בה. כן ירבו רופאות ורופאים כמוה.

וויליאם בוגורו, שוויון בפני המוות, 1848, שמן על בד, 141 על 269 סמ', מוזיאון ד'אורסיי, פריז

איתי
23/01/2018 10:36
מרתק !
למרות שציפיתי לקריעת ים סוף..
איתי
23/01/2018 10:36
מרתק !
למרות שציפיתי לקריעת ים סוף..
מרגו סטרומזה-אוזן
23/01/2018 11:14
זה לא פשוט לקרוע את הים, זה יקרה ביום שישי....
הקצב הפנימי של הבלוג הוא: באמצע השבוע - פוסט ארוך שמשהו בו קשור לתאריך, וביום שישי פוסט קצר הקשור לפרשת השבוע...
גלעד
23/01/2018 11:37
לא הכרתי את הסיפור בסוף אמא ובאמת שהופתעתי. הרגשתי לא נעים רק מלקרוא על הסיטואציה שעברת.
דפנה, אין לי שום ספק שאת מטפלת בחולייך במסירות ובמידת החסד! כל הכבוד על קידום השוויון של הקהילה הגאה בין כותלי בית החולים. מי ייתן וגם הרופאים במדינתנו יבינו את חשיבות הדבר.
רונה
23/01/2018 14:40
מרגש מרגש מרגש. גלעד, רק זה לא נעים לך? ומה עם כל הצרות שעשית לאמא כל השנים? חחח...
ירון
23/01/2018 15:53
רופאים הם בני אדם שלמדו טכנולגיה והיא הרפואה. אין ליחס להם תכונות על אנושיות. ישנם מהם שהטבע זיכה אותם בתכונות אנושיות וגם אילו בחרו להיות טבחים, עובדים סוציאליים או מסגרים היום לקוחותיהם זוכים למנה של אנושיות מצידם.....
רחל
23/01/2018 20:38
איך גם אחרי 29 שנים ה"חולה" זוכרת את התחושות והרגשות לפרטיהן.... והרופא? לא מאמינה שהוא זוכר. ועוד שאלה: איך זה שעדיין יש יותר גינקולוגים גברים מנשים?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: