עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
גורגיה אוקיף  (3)
ברויגל  (2)
ואן גוך  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רובנס  (2)
רמברנדט  (2)
אבן בטוטה  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אורב  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
בהעלותך  (1)
בוטיצלי  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גוטו  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גנדי  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דוד המלך  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
ישו  (1)
כשרות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלאנגלו  (1)
מליסנדה  (1)
מן  (1)
מנטנייה  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נחל צפית  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סוריאליזם  (1)
סזאן  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטר פול רובנס  (1)
פיום  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת חוקותי  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רפאל  (1)
רקמת ביו  (1)
שאגאל  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תל-חי  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


הגודל כן קובע!

14/02/2018 05:58
מרגו סטרומזה-אוזן
רפאל, מיכלאנגלו, תבליטים אשוריים
ספק אם רשימה זו הייתה נכתבת אלמלא היה אלון, בננו הצעיר, מקבל היום דרגות קצונה בחיל השריון (גאווה!). בתאריך הזה ממש, ב- 14 בפברואר בשנת 1556, הוכתר אכבר, בנו של הומאיון (מהפוסט הקודם) לשולטן השלישי בשושלת המוע'ולית בהודו. על פניו נראה שאין הרבה מן המשותף בין שני הבחורים הלוחמים האלה, אבל שניהם, אכבר ואלון, אומנו להילחם בעזרת כלים כבדים: הפיל והטנק. 
על אכבר מספרים שהיה בעל יכולות אדמיניסטרטיביות מעולות, ושנתחבב על כל הקבוצות הדתיות והתרבותיות השונות בהודו. אבל בראש ובראשונה ייזכר בזכות יכולותיו בתחום הצבאי: אכבר היה לוחם אמיץ וטקטיקן גדול מעין כמוהו שהכניס את "הפילים הלוחמים" לשורות הצבא.   
    
בסוואן וצ'טר, מיניאטורות מתוך האכברנאמה, 1586 בקירוב, צבעי מים וזהב על נייר, 33 על 30 סמ'
במיניאטורה שמימין נראה אכבר מאמן פיל ללוחמה, ובשמאלית הוא נראה במסע צייד פילים, רוכב על הפיל הוואי, בניסיון לרסן את הפיל רן-בגהה השועט על גשר הסירות שעל נהר הימונה. האלכסון של הגשר, המוביל את העין של הצופה מן הקצה הימיני התחתון של הציור לעבר הקצה השמאלי העליון, מעצים את התנועה הדרמטית של הפילים כמו גם האנשים חסרי האונים שנפלו למים ואלה המנסים להציל את סירותיהם שלא ימחצו תחת רגלי הפילים.  

מימי קדם רתמו בני האדם את בפילים בעיקר למטרות מלחמה. אלכסנדר הגדול וחניבעל נעזרו בפילים לתעבורה ולמלחמה, ובעזרת 32 פילים "מלומדי מלחמה" הכניעו היוונים את המכבים בקרב על בית סוחרה, הקרב בו נפל אלעזר המכבי כשנמחץ תחת הפיל שנשא את המלך היווני, כמסופר בספר מכבים א, פרק ו: "כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה. ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב. וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות. ויאמר בלבו אכן המלך עליה. וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו." 

פריז, הספרייה הלאומית, כתב-יד צרפתי 1753, דף 145ב, אמצע המאה ה- 14

אחד מסיפורי המסעות המרתקים הוא סיפורו של אבו אלעבאס, הפיל הלבן שנתן במתנה החליף העבאסי הרון אל-רשיד לקיסר קרל הגדול. אבו אלעבאס עשה את דרכו מבגדד לאאכן, בירתו של קרל הגדול, בליוויו של יצחק היהודי. נחשפתי לסיפורו כשחברתי רחל הביאה לי במתנה את הרומן ההיסטורי "מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל" שכתב פילו מרדכי אברהם, יומן מסעו כביכול של יצחק היהודי מאאכן לבגדד ובחזרה, מסע שארך 4 שנים ו- 11 יום בדיוק, בין קיץ 798 לקיץ 802. את הפגישה הראשונה בינו לבין הפיל מתאר יצחק היהודי כך: 
"...כשהתקרבתי אל הפיל נמלכתי בדעתי והושטתי תפוח אחד לעברו והוא אחז בו בחדקו. ענק עצום ניצב מולי, אך מגעו היה עדין כשל ציפור קטנה ושברירית, ותנועות אפו הארוך היו עדינות ומדויקות." (שם, עמ' 176).
האם עובדת יהדותו של אלעזר השפיעה על בחירתו של הצייר לתאר את הפיל שמחץ את אלעזר בצבע לבן - כמו צבעו של אבו אלעבאס שעשה את דרכו מבגדד לאאכן עם ידידו יצחק היהודי? כלומר, האם יהודים תמיד נקשרים לפילים לבנים...?

הטנק המודרני הראשון, "ווילי" האנגלי, נלחם במלחמת העולם הראשונה. אבל כבר בשנת 860 לפנה"ס האשורים השתמשו במכונה ניידת ממנה בלט תותח - כפי שאפשר לראות באחד התבליטים האשוריים מארמון נמרוד (Nimrud) שבעיראק, 30 ק"מ דרומית למוסול המודרנית השוכנת מול נינווה ההיסטורית, והשמורים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. בתבליט רואים את החיילים האשוריים צרים על חומת עיר, והטנק עליו הם עומדים מאפשר להם להיות בגובה אחד מול חיילי היריב היורים עליהם ממרומי החומה. תוך כדי שהחיילים עסוקים בקרב בעמדם על אחד מצריחי הטנק, תותח הטנק מפגיז את החומה המתפוררת. שימו לב לשלושת גלגלי הטנק...התבליטים האשוריים שעיטרו את קירות ארמונות מלכי אשור נועדו להרשים את האורחים ולהרתיעם בבחינת "דע בפני מי אתה עומד ואל תתעסק איתנו"... 

בחירת שמו של טנק המרכבה הושפע, בין היתר, מחזון המרכבה – מושג שאינו מופיע בתנ"ך אלא בפרשנות חז"ל - והוא כינויו של החזון הפותח את חיבורו של יחזקאל. בחזון זה תיאור נורא ומלא הוד, אש ומהירות, המטרים את בואו של האל. "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וּמִתּוֹכָהּ דמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת; וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם...וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן...וָאֵרֶא הַחַיּוֹת; וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ, וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן; וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן." (יחזקאל, א). ארבע החיות המוזכרות בטקסט שפניהן כפני אדם, כפני אריה, כפני שור וכפני נשר, היוו את ההשראה לסמלי האוונגליסטים - מחברי הבשורות של הברית החדשה, ארבעה חיבורים היסטוריים המספרים את תולדות חייו ומותו של ישו. סמלי האוונגליסטים נפוצים מאוד באמנות הנוצרית. 
בציור של רפאל המתאר את החזון של יחזקאל נראה האל מביט למטה אל דמותו הזערורית של הנביא העומד משמאל, ידיו מורמות אל-על וקרני השמש עוטפות את דמותו. דמותו של האל הנורא בציור היא כל כולו מחווה למיכלאנג'לו, שסיים כמה שנים קודם לכן לצייר את תקרת הקפלה הסיסטינית. במהלך העבודה על תקרת הקפלה, עבד רפאל בקרבתו, בציור ארבע קירות הספרייה של האפיפיור יוליוס השני. 
רפאל, חזיונו של יחזקאל, שמן על עץ, 1518, 30 על 40 סמ', פלצו פיטי, פירנצה
מיכלאנג'לו, בריאת המאורות, פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, 1512 בקירוב

אני מתארת לי שטנק די אדיש לתפוחים מסוכרים, ומגעו בוודאי שאינו עדין כמו חדקו של אבו אלעבאס, אבל אני משלה את עצמי שטנק המרכבה סימן 4מ, הטנק של אלון, הוא אולי קצת יותר נוח מפיל, ואולי קצת יותר בטוח ממנו, ומתפללת שמעיל הרוח יגן על הטנק מפני הקור ועל ילדי מפני התופת.

Leakeinan
14/02/2018 08:05
בראש ובראשונה מצטרפת לאיחולים שהטנק ישמור על אלון, ועל כל לוחימנו, מפני גשם כזה או אחר. שנית - תודה על המאמר בנושא כה מפתיע ומענין !
Leakeinan
14/02/2018 08:05
בראש ובראשונה מצטרפת לאיחולים שהטנק ישמור על אלון, ועל כל לוחימנו, מפני גשם כזה או אחר. שנית - תודה על המאמר בנושא כה מפתיע ומענין !
רחל
14/02/2018 21:35
קודם כל אמן. ושנית, הנה עוד פרט (מעניין? מטריד?) על פילים ככלי מלחמה: הם שימשו גם להוצאות פומביות להורג, במיוחד של מורדים ועריקים. אני מכירה את התיאור המזוויע של ההוצאה להורג שפרדיקאס מכין ל300 מורדים אחרי מותו של אלכסנדר הגדול, ובטח יש עוד...
איתי
15/02/2018 05:48
מרגו יקרה,
בסוף זה לא הטנקים ולא הפילים, לא הספינות ולא הלווייתנים, לא הנשר ולא המטוסים, זה האנשים והרוח הנושבת בקירבם, אשרי החיילים שאלון הוא המפקד שלהם.
מרגו סטרומזה-אוזן
15/02/2018 07:32
לאה יקרה, תודה על האיחולים! ותודה רחל! לא הכרתי את הסיפור הזה. הפילים נפשם טהורה, אלה רק בני האדם המשעבדים אותם ולבני אדם יש דמיון יצירתי...
ואיתי, אין הנחתומה מעידה על עיסתה, אבל אני מסכימה איתך לגמרי...
ירון
15/02/2018 16:21
שוב הפתעת אותנו....התבליט הדו מיימד של האשורים מ 860 לפני הספירה...כמעט לפני 3000 שנה מרשים מאוד עד כדי כך שנראה כאילו לא הגיוני.....טכנית לא ייתכן שהיתה טכנולוגיה שאפשרה לשלח גוף כל שהו כנגד כח הכבידה ובטח לא בתוך צינור....מצד שני זה נראה טנק....
בכל מקרה שוב פתחת לנו צוהר...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: