עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


לזכור ולשכוח (כשם כותרת ספרו של דן בן אמוץ)

21/02/2018 12:18
מרגו סטרומזה-אוזן
טונדו סוורוס, פיום, התהלים של חלודוב
 Damnatio memoriae (=מחיקת הזיכרון) הוא ביטוי בלטינית שמתאר צו להכחדת זכרם של קיסרים, סנטורים או מכובדים אחרים ברפובליקה ובאימפריה הרומית שביזו במעשיהם את הכבוד והערכים הרומיים, ולכן אינם ראויים להיזכר. מי שאיתרע מזלו והוכרז כ"ראוי" למחיקת שמו וזכרו (דבר שקרה לעיתים רחוקות מאוד), נמחק מכל המסמכים הרשמיים ופסליו הושחתו. בציור על עץ הנראה כאן מתוארת משפחת הקיסר ספטימוס סוורוס - הקיסר עצמו, אשתו יוליה דומה, ושני בניהם, הבכור קרקלה הנראה עומד לפני אביו, ואחיו הצעיר גטה (189 – 211 לספירה) שפניו נמחקו. שני האחים לא הסתדרו מעולם, ועם מות אביהם בקיץ 211, עבר השלטון על האימפריה לידי שניהם. במהלך חגיגות הסטורנליה, ב- 17 דצמבר 211 (אחד החגים הרומיים החשובים ביותר), ביקש קרקלה מאמו לארגן פגישת שלום בין האחים, וכשנפגשו בביתה רצח קרקלה את אחיו (על-ידי שליח) כשהיה בזרועות אמו. לאחר הרצח הוציא קרקלה צו Damnatio memoriae על אחיו, ושמו של גטה נמחק מכל רשומות האימפריה, ופסליו ודיוקנאותיו הושחתו.

מאותו הטעם שצויר הדיוקן של משפחת סוורוס - טעם הזיכרון - נשמרו בפיום (Faiyum), עיר מתים (נקרופוליס) השוכנת בגדה המערבית של הנילוס דרומית לקהיר, כמה עשרות דיוקנאות של אזרחים רומיים שחיו ומתו במצרים בין המאה הראשונה לשלישית לספירה. מזג האוויר היבש של המדבר שימר את דיוקנאות המתים שצוירו על לוחות עץ ושהוצמדו למומיות. דיוקנאות אלה נצבעו בפיגמנטים טבעיים שעורבבו בשעוות דבורים מחוממת, טכניקה שאפשרה ציור אילוזיוניסטי. כך, דיוקנאות אלה של המתים שנקברו בפיום קמים לתחייה גם כעבור 2000 שנה, על תכשיטיהם, על הבעות פניהן המלנכוליות ועל עיניהן הבוהות המביעות געגוע אין סופי.

מחיקת פניו של אדם איננה רק ביטוי לסלידה או רצון למחוק את זכרו מעל פני האדמה כפי שנעשה לגטה, אחיו של קרקלה. לפעמים הדבר נעשה מתוך אמונה דתית "לטובת המתואר": איקונוקלזם (=מחיקה/השחתה של יצירת אמנות) היא תופעה מוכרת בנצרות, כמו גם באסלאם, של מחיקת דיוקנאות של קדושים המבוססת על פרשנות לדבר השני: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ". (שמות, כ:ג). כך, בציור מתוך ספר תהילים נוצרי, התהילים של חלודוב (,Khludov Psalter על שם האיש שקנה אותו במאה ה- 19), שנעשה באימפריה הביזנטית במאה ה- 9, נראה המאבק בין שני המחנות – האחד בעד האיקונות והשני נגדן – באימפריה הביזנטית במאות 9-8: בחלק התחתון של הדף הפטריארך יוחנן השביעי, הידוע בכינויו 'הדקדקן' (מן המלה דקדוק), מתואר עומד ומוחק איקונה המתארת את ישו, ומעשה זה מושווה על-ידי הצייר - המייצג את המחנה שהיה בעד האיקונות - למעשה הצליבה עצמה המתוארת מעל. 
מוסקבה, המוזיאון ההיסטורי, כתב יד D.129, התהילים של חלודוב, דף 67ב', המאה ה- 9, ביזנטיון

הקשר בין הטקסט לציור הוא פסוק כב' מתוך מזמור סט' המופיע בדף " וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ; וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ". בברית החדשה מסופר על אחד החיילים הרומיים שבמהלך הצליבה " וַיְמַהֵר אֶחָד מֵהֶם וַיָּרָץ וַיִּקַּח סְפוֹג וַיְמַלֵּא אֹתוֹ חֹמֶץ וַיָּשֶׂם עַל־קָנֶה וַיַּשְׁקֵהוּ" (מתי, 27: 47).   

אם לא ניתן למחוק את שמו של אדם מן הרשומות, כמו שקרקלה עשה לאחיו, ניתן לשבש את שמו. ישוע הנצרתי מכונה לעיתים "אותו האיש" בפי יהודים דתיים. אחרים מקפידים לכנותו ישו, מתוך התכוונות לביטוי "יימח שמו וזכרו" - ביטוי שפורש בדיעבד כנובע מראשי תיבות של שמו. ומה עם שמו של היטלר? האם עלינו לזכור את שמו או למחוק אותו? וכיצד נזכור את מעשיו מבלי לציין את שמו? האם אזכור שמו מעצים את דמותו? האם הביטוי "הצורר הנאצי" עדיף? וכיצד אנו זוכרים ואת מה אנחנו שוכחים?

שלשום הייתי באושוויץ. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי שם, אלא הרביעית, הפעם עם אחותי אנני ובן-זוגי ירון, אבל זה תמיד מרגיש כמו בפעם הראשונה. ואינני תוהה על חוסר היכולת שלי לזכור, אלא מברכת עליה. בפעם הראשונה ביקרתי באושוויץ ב- 1987 עם אבי שהיה אסיר באושוויץ ממאי 1943 ועד ינואר 45. עבורו הייתה זו הפעם הראשונה שחזר לשם. אבי לא זכר את מספר הבלוק בבירקנאו בו שהה בחודש הראשון להגעתו, וגם לא זכר את מספר הבלוק באושוויץ בו שהה שנה וחמישה חודשים, והוא לא היה ילד אז, אלא גבר בן 30. והוא לא זכר את הקור והרעב, אבל הוא כן זכר את המקום בו ראה לראשונה את אחותו בלה אחרי יותר משישה חודשים במחנה, כשעברה עם הקומנדו קנדה בו עבדה; הוא כן זכר את הגרמני שהחליק סיגריה לכיס חולצתו כשניגן בתזמורת; הוא כן זכר את המנתח שניתח אותו בגלל הרניה והרגיע אותו שינתח אותו בהרדמה מקומית ושלא ירגיש כלום כמו שאכן קרה; הוא כן זכר את האח בבית החולים שכיסה אותו בסדין כדי שיחשבו שכבר מת ולא ייקחו אותו לתאי הגזים; הוא כן זכר את השיחות עם המהנדס הגרמני, אסיר פוליטי, שהיה הממונה הישיר עליו בבית החרושת בונה בו עבד, ואת חוסר היכולת של המהנדס בוש לקלוט, לדעת ולהבין מה קורה באושוויץ למרות שהיה גרמני ואולי בגלל שהיה גרמני.
למרות אלפי התמונות, הסרטים והתיאורים שירון ראה, עד שלא ראה במו עיניו את השורות האין סופיות, לא תאר לעצמו את הגודל של בירקנאו. עד שלא ראה את שרידי המשרפות II ו- III, לא תאר לעצמו מה זה אומר לדחוס 2000 איש לפרוזדור של 200 מ"ר. וגם אני. אתה רואה שכך היה ואתה לא מבין איך זה יכול היה להתרחש. והיכולת לדעת ולא להבין היא המגנה עלינו, והיכולת לזכור ולשכוח בה בעת היא זאת שאפשרה לאבי להמשיך לחיות. 
ולעיתים אני מחפשת ומוצאת דמיון בין הדיוקנאות מפיום לפני שלי, ובוהה בדיוקנאות אלה משל היו דיוקנאות של סבתי שנשרפה באושוויץ ביום הגעתה לשם (וסבי וכל יתר בני המשפחה שלא עברו את הסלקציה הראשונה) ומאמצת אותם בחום אל לבי.


Leakeinan
סנדרה
21/02/2018 14:26
מהמעגל החיצוני אל הפנימי ... פתאום משהו מרוחק התקרב וגרם לכאב חי לפעום.
כתבת מעניין ומרגש.
תודה
foldekniv med skede
23/07/2018 18:21
Very ѕhortly this weЬ site ԝill Ьe famous amid all blogging visitors, due to it's gooԀ
content
Leakeinan
21/02/2018 15:43
הצלחת להוביל אותנו מהקיסרים הגדולים עד לאושוויץ ולבסוף לאביך ומשפחתו ואליך, עמוק פנימה. רק את מסוגלת להוביל אותנו בדרך כזו ובסוף נרגיש שהיינו שם איתך ושגם אנחנו עכשיו זוכרים את אביך ואת משפחתו
מרגו סטרומזה-אוזן
21/02/2018 16:27
אמן
uzan
23/02/2018 17:25
כישראלים אנחנו נחשפים לאירועי השואה דרך ימי הזכרון והסיפורים מסביב. לי היתה תוספת. חמי ז'אק ששרד את אושוויץ ואיבד שם את יקיריו ואת משפחתו הוסיף לי נדבכים נוספים אישיים יותר. הצורך להגיע לאושוויץ ליווה אותי שנים רבות.
עבורי החלק החזק ביותר היה בעומדנו מול המבנים ההרוסים והחרבים של תאי הגזים והמשרפות . מסביבנו מרבדי שלג קפוא ונוף אין סופי לכיוון מחנה בירקנאו העצום...למרות המבנים ההרוסים וגלי האבנים לא צריך הרבה דמיון כדי להבין מה התחולל שם. גם התחושה שאנחנו צועדים על השלג הקפוא ומתחת לרגלנו פזורים אפרם של מאות אלפים...ובינהם אפרם של יקיריו של ז'אק.
רונה
23/02/2018 18:55
אני בטוחה שהזכרון של הדברים המחזקים ושל הרגעים האנושיים הוא שגרם לאבא שלך לשרוד.
תודה מרגו. אהבתי.
איתי
24/02/2018 21:05
גם אם מעולם לא אמר לך, את היית בשביל אבא הביטוי הזך ביותר לתקומה ובחירתך באומנות ובאסטתיקה כדציפלינה היא השחרור המלא עליו חלם ובו נאחז בימים הקשים מנשוא. על עוצמת המפגש והנגיעה במקום בו קרו הדברים, קטונתי מכדי איסוף המילים למשפטים סדורים שיחדשו משהו...
איתמר
28/02/2018 09:10
היה כיף ומעניין לקרוא ! עצוב וגעגוע עז להיזכר ! אין ספק שזו שאלה שעלינו לשאול...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: