באדיבות פרופ' זאב וייס, משלחת חפירות ציפורי, האוניברסיטה העברית בירושלים, צילום: גבי לרון
"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּים. וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת-האֵפֹד וְאֶת-הַחֹשֶׁן; וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד. וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל-רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל-הַמִּצְנָפֶת. וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ. וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת. וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם; וּמִלֵּאתָ יַד-אַהֲרֹן וְיַד-בָּנָיו .וְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת-יְדֵיהֶם עַל-רֹאשׁ הַפָּר..." (שמות כט, ד-י)
לכאורה נראה שדבר מתוך הכתוב אינו מתואר בפסיפס הנראה כאן. הפסיפס הינו רצועה אחת מתוך שבע רצועות פסיפס המעטרות רצפת בית כנסת שנמצא בחפירות בשנות התשעים של המאה העשרים, בחלקה הצפוני של העיר ציפורי. בית הכנסת, המתוארך לתחילת המאה החמישית, נחפר על-ידי פרופ' אהוד נצר ז"ל ופרופ' זאב וייס יבדל"א מן המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. תכנית הפסיפס של בית הכנסת דומה במהותה לתכניות עיטור שנמצאו בבתי כנסת אחרים מן התקופה הביזנטית (למשל בחמת טבריה ובבית אלפא) אך היא מורחבת מאוד. התכנית כוללת, מעבר לכתובות ההקדשה, לגלגל המזלות ולמנורות ולחזית המקדש/ארון קודש – תכנים המצויים ברצפות פסיפס רבות - גם שתי רצועות מקדימה המתארות את סיפור עקדת יצחק, ושתי רצועות באמצע המתארות את עבודת המקדש – כשהרצועה המובאת כאן היא אחת מהן.
מצד ימין נראה הכיור שהיה בחצר המשכן ומצד גופו השמאלי של הכיור נראים שני ברזים המעוצבים כראשי פרים שמפיהם קולחים מים אל קערה. משמאל לכיור מתואר המזבח, ההרוס בחלקו השמאלי. בהמשך נראים פר ומאחוריו כבש, האחד מתוך שני הכבשים של קרבן התמיד (השני מתואר ברצועה שמתחת הממשיכה את הסיפור). החלק המעניין ביותר הוא החלק שלא שרד...רמז למה שלא שרד מופיע בכיתוב "אהרן" מעל קרני הפר, ומימין נראות שתי שורות אבני פסיפס בצבע תכלת המתארות את שולי המעיל של אהרון הכהן. מימין לרגלו הקדמית של הפר נראה אחד מפעמוני הזהב שעיטרו את שולי מעילו של אהרון, להודיע על בואו ועל צאתו מלפני ה': "וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת...וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל-שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת." (שמות כח:לא-לה)
רצועה זו, והמשכה ברצועה שמתחתיה, מתארות את אהרון הכהן לצד הכיור, המזבח, הפר והכבשים, ואלה הופכים את התיאור לסיפורי ולסמלי גם יחד, מה שמסביר מדוע התיאור אינו עוקב אחרי הטקסט במדויק.
על הפסיפס כולו ועל משמעותו תוכלו לקרוא בקטלוג התערוכה שהוצגה במוזיאון ישראל: זאב וייס ואהוד נצר, הבטחה וגאולה, פסיפס בית-הכנסת מציפורי, ירושלים, 1996.
שבת שלום!
;){kind=link}