עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אדרוורד ווסטון  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דיוקן רומי  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרכוס ליסיניוס קרסוס  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


בעניין חג הפורים

28/02/2018 05:26
מרגו סטרומזה-אוזן
פרנסואה בושה, אנטוניו קנובה
פריז, הספרייה הלאומית, כתב-יד צרפתי 146, הרומן של פוול (Fauvel) מאת ז'רבה דו בוס, 1317 בקירוב

זהו דף מאויר מתוך כתב-יד יחיד במינו, רומן אלגורי הכולל תווים, המיוחס לנזיר בחצר המלכות הצרפתית בתחילת המאה ה- 14. גיבור הרומן הוא סוס העולה לגדולה בחצר המלכות הצרפתית. כל אות בשמו של הסוס - Fauvel – מייצגת את האות הראשונה של אחת מן התכונות הרעות: חנופה, קמצנות, רוע, רב-גוניות (חוסר היכולת להתמקד), חשק ופחדנות, והשם עצמו מורכב משתי מילים "פו-ול" שניתן לתרגם לכיסוי שקרי. אל הסוס שעלה לגדולה עולים לרגל כל נכבדי החברה, מתרפסים, בתקווה לקבל נתח מנהנתנות השלטון. כך, הרומן הוא ביקורת חברתית נוקבת הן על מעמד הכנסייה והן על מעמד המלוכה. 
דף הפתיחה של הרומן מתאר מבנה גותי בעל שני צריחים. בחלק המרכזי למעלה אנו נחשפים לפוול המתגנב אל חדר השינה של המלך, ובשני החלקים שמתחת נראית קבוצת אזרחים, חלקם מנגנים וחלקם מפזזים, חלקם בעלי מסכות גסות וחלקם חושפים חלקי גוף מוצנעים. בצריחים עומדים ארבעה גברים, אחד מהם בוודאות נזיר (השמאלי העליון), ומתנוחות ידיים והבעות פניהם נראה שאין דעתם נוחה מן המתרחש לנגד עיניהם.
ומה שמתרחש הוא מצעד רועש הנודע בשם שריברי (Charivari) שהתקיים בארצות אירופה מימי הביניים המאוחרים אל תוך המאה ה- 19, בו ההמון עושה צדק באנשים מתוך הקהילה שהפרו את הנורמות המקובלות (ניאופים, הלקאת האישה, הומוסקסואליות וכהנה). אלה נגררו על-ידי ההמון ברחובות העיר שהרעיש בכל מה שמצא בדרכו (סירים, פעמונים וכלי נגינה אמתיים) תוך כדי הלקאתם של אלה שסרחו. מטרת האירוע הייתה בראש ובראשונה לבייש את האיש לעיני שכניו.
גסות המסכות וחשיפת איברים מוצנעים מעידה על הממד החייתי, הקלוקל, הבזוי של המצעד, והנזירים הסופקים כפיים בעצם מעודדים התנהגות כזו שהיא בבחינת הרע במיעוטו - שחרור רגשות זעם בציבור המנותבים לקורבן אחד מתוך ההמון, ולא חלילה כלפי הכנסייה או המלוכה.  

רובנו חווים את הפנטזיה להחליף זהות, לפעול תחת מסכה בדרכים שונות מהדימוי המקובל שלנו, ולו רק לזמן קצוב. מי שמימשה את הפנטזיה הזו לעיתים קרובות והנציחה אותה הייתה מדאם דה פומפדור, פילגשו של מלך צרפת לואי ה- 15 באמצע המאה ה- 18. שתי הדמויות הפופולריות ביותר בארסנל התחפושות שלה היו ונוס, אלת האהבה, שהזיהוי עם דמותה הדגיש יופי שאין שני לו ושליטה על רגש האהבה, ודיאנה, אלת הצייד שדימויה כלל רבדים של חופש, עצמאות וכוח.
    
פרנסואה בושה, הטואלט של ונוס, 1751, שמן על בד, 108 על 85 סמ'
ז'אן-מרק נטייה, מדאם דה פומפדור כדיאנה, 1746, שמן על בד, 102 על 82 סמ'
חשיפת הגוף הערום בדימויה כונוס מנע את ציון שמה של פומפדור בשם התמונה, אבל פניה הם דיוקן ברור של הפילגש, וסביר להניח שכל מי שראה את הציור ראה זאת. ההתערטלות בפומבי הייתה סוג של אקסהיביציוניזם, שונה במובנו מתקופתנו, השמור לרמי המעלה ביותר, שהרי טקס הטואלט (של המלך או של המלכה) היה אירוע אליו הוזמנו אנשים בעלי חשיבות בחצר, וקבע, לא אחת, את מעמדו של המוזמן.
פסלו של אנטוניו קנובה פאולינה בונפרטה כונוס המנצחת המתוארך לתחילת המאה ה- 19 ממשיך מגמה זו.
 
אנטוניו קנובה, פאולינה בורגזה כוונוס המנצחת, 1805-8, שיש, גודל אמתי
פאולינה, אחותו הצעירה של נפוליון בונפרטה, נישאה לקמילו בורגזה, בן לאחת המשפחות העשירות והמשפיעות באיטליה, והוא שהזמין את הפסל לרגל נישואיהם. כותרת הפסל - ונוס המנצחת - מתייחס לתפוח שהיא אוחזת בידה, תפוח המריבה בין הרה, אתנה ואפרודיטה (שמותיהן היווניים של האלות) בתחרות "מלכת היופי" בה זכתה אפרודיטה, היא ונוס (ושהייתה העילה למלחמת טרויה). כך, השימוש באטריבוט התפוח בידה של ונוס/פאולינה מאפיין אותה כיפה בנשים, מה שכנראה לא היה רחוק מן האמת, אך חשיפת הגוף לא הייתה מקובלת, ויתכן שרק פניה של פאולינה הן ריאליסטיות ושהגוף פוסל על בסיס דגם קלאסי. אגדה אורבנית מספרת שכשנשאלה פאולינה כיצד העזה להיחשף בעירומה בפני קנובה ענתה: "היה תנור בסטודיו!".
את הקשר בין קנובה למשפחת בונפרטה התחיל נפוליון, בהזמינו את קנובה לפסל את דמותו בדמות אל השלום מרס. קנובה הגיע לפריז ב- 1802 וחזר לרומא להתחיל בעבודה. פסלו המוגמר של קנובה, שגובהו יותר מ- 3 מטרים, עירום לחלוטין, מחזיק בידו השמאלית שרביט ובידו הימנית את פסלה של ניקה, אלת הניצחון, העומדת על אורב. ב- 1806 הוזמן השגריר הצרפתי ברומא לראות את הפסל הגמור, וכתב לנפוליון שפסלו כה נהדר שללא ספק יהפוך להיות יצירת האמנות הגדולה של המאה. אך כשנפוליון ראה את הפסל בפריז מאוחר יותר באותה שנה, הוא דחה אותו בתואנה שהגוף מושלם מידי, ולא הסכים להציגו לעיני הציבור. כמה שנים מאוחר יותר ראה את הפסל הדוכס מוולינגטון, וקנה את הפסל בשם הממשלה הבריטית. הפסל הועבר ללונדון ושוכן בקומת הכניסה לביתו של הדוכס מוולינגטון, בבית אפסלי שבהייד פארק (מוזיאון וולינגטון הפתוח לציבור), שם הוא עומד עד היום. 
 
אנטוניו קנובה, נפוליון כאל מרס משכין השלום, 1802-06, שיש וברונזה מוזהבת, 345 סמ'

חג פורים נדמה כהמצאה יהודית של השריברי, שבמהלכו הפרט יכול לעשות דברים שלא היה מעז לעשות בעת רגילה (להתחפש לזונה, או לספיידר מן או לאחמדינז'אד), ותחת הכיסוי של המסכה (והשתייה) מוחצנים כוחות רדומים של מיניות, כוח או רוע שאינם עולים בקנה אחד עם הרגולציה החברתית בשאר ימות השנה, מעין ארובת פורקן האפשרית אחת לשנה. הקשר בין חג הפורים להאדרת הגוף מומש בתחרויות מלכות יופי שהתקיימו בארץ בשנות העשרים של המאה ה- 20. המלכה הנבחרת בכל שנה הובילה את תהלוכת העדליידע המסורתית שהתקיימה בפורים בתל אביב. טקס ההכתרה של מלכת אסתר – כך נקראה הזוכה – היה גולת הכותרת של נשפי הפורים באותן השנים. על ראשה של המלכה הונח כתר, השמור במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, שנעשה על-ידי הצורף חיים ישראל בר אברהם נדאף בשנת תרפ"ט (1929), ומזכיר בסגנונו את עבודות המתכת של הצורפים התימנים שעבדו בבצלאל בראשית המאה, עם מוטיבים יהודיים נפוצים כמו לוחות הברית, פעמונים וציפורים.  
שנת תרפ"ט תמיד תעלה בזיכרוננו את הפרעות שהתרחשו בכל הארץ, ובמיוחד בחברון, שם נמחקה כמעט כל הקהילה היהודית שגרה בעיר, למעט כמה משפחות שהוסתרו על-ידי שכניהם הערבים. ומנגד, הרצח שביצע ברוך גולדשטיין בפורים, בי"ד באדר תשנ"ד (25 בפברואר 1994) באולם יצחק במערת המכפלה, שם התפללו כ- 800 ערבים ביום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. ברוך גולדשטיין רצח 29 מתפללים עד שהצליחו להגבר עליו ולהורגו. משפחתו ביקשה לקבור אותו בבית הקברות היהודי בחברון, אך בקשתם נדחתה, והוא קבור בבית הקברות של קריית ארבע, שם מהווה קברו מקום עלייה לרגל לצורך הילולת פורים לימנים קיצונים הרואים במעשיו גבורה.

Leakeinan
01/03/2018 11:33
אף פעם לא אהבתי את פורים... עכשיו נתת לי חומר למחשבה בענין הזה. מי יודע, אולי בסוף גם אתחפש!
מרגו סטרומזה-אוזן
01/03/2018 14:24
אילו ידעת כמה אנשים מתוודים שמעולם לא אהבו את פורים מאז שלשום...
uzan
01/03/2018 15:47
גם לי אין אהבה מיוחדת לחג הזה. לעומתי הילדים ממש מתייחסים לחג הזה כאל סיבה נוספת למסיבה. החברים של אלון חוגגים את פורים עד יוני יולי בערך....במחשבה שניה ....אולי צריך לבדוק למה אצלנו החטיארים החג הזה בעייתי..... מוזר!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: