עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


לזכרו של אפי קינן

12/03/2018 12:13
מרגו סטרומזה-אוזן
זאן פוקו

לפני יותר מעשרים שנה נפרדנו מחבר קרוב. אפי היה בן 38 כשנהרג. אפי היה פנינה במחרוזת של חברים יקרים שאדם שוזר במהלך חייו, אנשים שאנו פוגשים ומאירים את דרכנו תקופה קצרה או ארוכה, ואת חותמם נישא בלבנו תמיד. לא גדלנו עם אפי ואף לא גרנו בשכנות, אבל השעות שעשינו יחד, בבית או תחת סככת הקש בסיני עם לאה והילדים, קשרו את לבבותינו לעד. אפי היה יפה בלורית ותואר ו"רעות שכזו לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח". הוא היה ישר כמו סרגל, נאיבי כמו המראה שלו ועדין כמו גבר שגדל עטוף בצמר גפן למרות שילדותו לא הייתה פשוטה. את שירותו הצבאי עשה בצנחנים ובחייו האזרחיים היה קצין משטרה. הוא הכיר רק פזמון של שיר אחד, וזה מה שנהג לשיר לילדיו בשעות השכבות "גולני, גולני שלי, גולני, גולני שלי" (מילים עמוס אטינגר, לחן אפי נצר) וחוזר חלילה (ולמרות זאת מהיכרות קרובה עם ילדיו אני יכולה להעיד שהם די בסדר). מאז, בכל שנה אנו נאספים בבית הקברות סביב קברו, ומייחדים כמה דקות מזמננו לחשוב יחד מחשבות נודדות על אפי שאיננו ועל מי שנשאר אחריו – לאה, קרן, עומר וטל.
  
יוון, אתיקה, 750 לפנה"ס בקירוב, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
הכד העצום הזה (גובהו 108 סמ' וקוטרו 72 סמ') נמצא בבית הקברות העתיק של אתונה ומתוארך לאמצע המאה ה- 8 לפנה"ס. הוא שייך לתקופת התהוותה של האמנות היוונית, כמאה שנים לאחר כתיבתם של האפוסים האיליאדה והאודיסאה להומרוס וסמוך לזמן כתיבתו של הסיודוס. כדים אלה נקראים אמפורות, ושימשו לסימון קברים, ולעיתים הכילו את אפר המת. בחלק הרחב ביותר של הכד שתי רצועות סיפוריות. העליונה מתארת את הנהי על המת בביתו (prothesis) ומתחת מתואר מסע הלוויה של המת לבית הקברות (ekphora). במרכז נראה המת שוכב על המיטה. הוא הושכב על צדו השמאלי בכדי שהצופה יראה את כל גופו. לצדו יושבים אשתו וילדיו, ומשני צדי המיטה עומדות נשים ידיהן מורמות בתנועה הרומזת למשיכת השיער כביטוי לאבל. הדמויות עשויות באופן סכמתי ביותר משני משולשים: העליון מתאר את בית החזה והכתפיים, והתחתון את אגן הירכיים. צורת התיאור הגיאומטרית הזו, בנוסף לקווים שבין הרצועות, היא זו שהעניקה לאמנות התקופה את שמה: האמנות הגיאומטרית. 
והנה, גם אם נקפוץ יותר מ- 2000 שנה קדימה בזמן, אל פלנדריה של המאה ה- 15, נראה שלא הרבה השתנה בתיאור מינם של הגוססים. הציור שלפניכם לקוח מתוך ספר תפילות שהיה שייך לקתרין מקלבס, שעמדה בראש דוכסות קטנה באזור דרום הולנד של ימינו. בציור נראה בעל הבית גוסס במיטתו, וסביבו מספר נשים וגברים האמונים על הטיפול הגופני והרוחני בגוסס: בעל הכובע הכתום שמשמאל בוחן מול האור את הצבע ואת צלילות דגימת השתן של הגוסס, בעוד האישה לצדו שמה נר בידיו של הגוסס. למרשות הגוסס, על הרצפה, יושבת אישה לבושה שחורים, כפות ידיה בתנוחת תפילה ועל ברכיה ספר תפילה. סביר להניח שזו אשתו של הגוסס המלווה את לכתו בתפילות לעילוי נשמתו של בעלה (הנה לינק לדפים נוספים מספר זה http://www.themorgan.org/collection/Hours-of-Catherine-of-Cleves/thumbs). 
ניו יורק,ספריית מורגן, M.S. 972, ספר השעות של קתרין מלקבס, דף 97א
ויכולתי להביא כאן בפניכם דוגמאות רבות אחרות, שהמשותף לכולן הוא שלעיתים רחוקות, אם בכלל, התיאור הוא הפוך מבחינה מגדרית: כמעט ולא קיימים באמנות המערבית תיאורים של נשים גוססות וגברים הנוטלים עליהם את האחריות לטקסי האבלות. ואולי סטטיסטיקה זו משקפת את המציאות: גברים מתים צעירים יותר בגלל מלחמות (תמיד ועדיין) או בגלל מחלות, אולי כי הם נוטים לייחס משמעות פחותה למצוקות גופניות (אצלנו בבית למשל מנוחה נחשבת למוקצית מחמת מיאוס. יהיה זמן לנוח בקבר...). הדוגמה המפתיעה ביותר שאני מכירה צוירה בספר תפילה שהיה שייך לאטיין שבלייה, שר האוצר בחצר של מלך צרפת, לואי השביעי, מאמצע המאה ה- 15.  
ז'או פוקה, ספר השעות של אטיין שבלייה, 1452-60, שנטיי, מוזיאון קונדה, M.S. 71 
אטיין שבלייה נישא לקתרין בודה בשנת 1444, התאלמן שמונה שנים לאחר מכן, וכנראה שלא נישא שוב מעולם. הוא נפטר בשיבה טובה יחסית למאה ה- 15, באמצע שנות השישים לחייו. במהלך 22 שנות אלמנותו הרבה להתפלל: זמן קצר לאחר מות אשתו הזמין שבלייה את ספר התפילות הזה, אך במקום לתאר בו את הלווייתה של אשתו, בחר לתאר בספר את הלווייתו שלו! ראשי התיבות של שמו הם הרקומים על הבד המכסה את הארון ועל הלפידים הנישאים בידי האבלים. אטיין שבלייה דמיין את הלווייתו שלו עצמו, וכך בכל פעם שהתפלל מספרו, ובאין לו אישה שתעשה זאת עבורו, יכול היה להתפלל לעילוי נשמתו שלו בבחינת "אם אין אני לי, מי לי" כדבריו של הלל הזקן (מסכת אבות א, יד).

המניעים של גדעון גכטמן (2008-1942) לפרסום מודעת אבל שלו עצמו, 33 שנים לפני מותו, נדמים לרגע שונים בתכלית השינוי מציור הלוויה של אטיין שבליה, ובכל זאת יש בין שתי היצירות הללו קווים מקבילים: גכטמן לא ביקש במודעה באופן מפורש "להתפלל לעילוי נשמתו" ולו מן הטעם הפשוט שלא היה אדם מאמין, עד כמה שאני מבינה מקורות חייו. אבל פעמה בו התשוקה להישאר רלוונטי, ידוע, מוכר ובעל שם כאומן חשוב גם לאחר מותו: דרך שונה אולי לדמיין חיי נצח משהתכוונן אליה אטיין שבלייה, שביקש לראות את עצמו חי לנצח בגן העדן לצדו של ישו, אבל זהה בבסיסה.  
 
"אני לא מגלומן, אבל אני מרגיש שיש אמנים שהם משכמם ומעלה. שהם לא טובים, הם ענקיים. אני מרגיש יותר קרוב אליהם. אניש קאפורים כאלה לא מעניינים אותי. המודל שלי זה ברנקוזי, מרסל דושאן, אני רוצה להיות חשוב, לעשות עבודה בעלת משמעות. כולם מדברים על חוץ לארץ ואני מרגיש שמפה יש לי מה להציע. יש בעבודות שלי חיבור לכל מה שקורה בעולם, אם זה אמנות גוף, אמנות מושגית, העירוב בין התיעודי למבוים, הבין-תחומיות. כך אני תורם את תרומתי הסגולית לאמנות, ואם יתמזל מזלי גם יגלו את זה. מבחינת הערכה מקומית אני לא יכול להתלונן, אני לא ממורמר.
לא הייתי יכול להתפתח כפי שהתפתחתי אם הייתי חי במקום אחר. אני חושב על הפרויקט שעשיתי בשנות ה-70, כשייצרתי מודעות אבל על שמי. איזו משמעות הייתה לזה בלונדון? אני לא מדבר על כך שזהו פורמט ישראלי ייחודי שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. אבל נניח שהוא היה קיים באנגליה - למי זה מזיז בכלל. פה אני גר בעיר קטנה, ראשון לציון, נשוי לבתו של מהנדס העיר (שאול צייזלר), פולני מקרקוב, אנשים אמרו לו 'מה קרה לחתן שלכם? התחרפן?' באו מורים מבצלאל ושאלו 'מה, השתגעת? הבהלת את כולם'. התגובה מהסביבה מעניקה משמעות לעבודה." (מתוך ראיון שקיימה דנה גילרמן עם גדעון גכטמן ב- 31 במאי 2007 ושפורסם בעיתון הארץ). 

אז הנה, יתכן ולנשים רבות חסר הגן הקיים אצל גברים הגורם להם להבטיח לעצמם חיי נצח. רובנו נועדנו להישאר אחרי הגברים שלנו, להמשיך ולמשוך את העגלה לבדנו. חלק מאתנו מוצאות פרטנר חדש, חלק מאתנו נשארות בבדידותנו. מציאות זו איננה המציאות הפרטית שלי, אבל הייתה המציאות של חמותי אסתר, והיא המציאות של אמי לורה ושל כמה מחברותיי הקרובות ביותר. רובנו משרתות את הגברים שלנו בחייהם, ומשרתות אותם גם לאחר מותם. אני רק יכולה להעיד שעבור חלק גדול מאתנו זה בא מאהבה ומגעגועים אין קץ. 

uzanLeakeinan
איתמר
12/03/2018 12:49
אמא ממש אהבתי והתרגשתי ! מקסים ומלא מידע מעניין :) באמת !!
מרגו סטרומזה-אוזן
12/03/2018 13:05
תודה חמוד, אין דבר שמרגש אותי יותר מאשר רגש אותך ואת אחיך (ברבים)
נירית רוסלר
12/03/2018 13:53
אהבתי את הקפיצות על פני ציר הזמן - ואיך שילבת את גכטמן עם העת העתיקה... אכן, הצורך האנושי בהנצחה הוא עצמו על-זמני...
Leakeinan
12/03/2018 17:00
אני לא יודעת מאיפה להתחיל בשיתוף המחשבות שלי על כל מה שכתבת. אני רוצה להודות לך על הכל. על הכנות האוהבת והחיבוק המלטף. ולהגיד שאני מעריצה את היכולת שלך לחבר עבר- הווה - עתיד של חיינו עם עולם התרבות שסביבנו - עם הרבה חוכמה אישית שלך שמתבל הכל בטעם כה מוצלח
יפעת שורץ
13/03/2018 11:55
התרגשתי מהפתיח ומההקשר בין הקדום לעכשווי וחוץ מזה מרתק כתמיד
מוש
15/03/2018 09:26
במילה אחת-מאלף!!!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: