עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


מדרש תמונה – פרשת ויקרא

16/03/2018 10:42
מרגו סטרומזה-אוזן
רוזה בונור, בוש, ברויגל, קונסטבל
"אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהוָה. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו. וְשָׁחַט אֶת-בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה; וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת-הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת-הַדָּם עַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד .וְהִפְשִׁיט אֶת-הָעֹלָה; וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְעָרְכוּ עֵצִים עַל-הָאֵשׁ. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת-הָרֹאשׁ וְאֶת-הַפָּדֶר עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה." (ויקרא, א:ג-ט)
 
אליוט גרונר, כפור אביבי, 1919, שמן על בד, 157 X 206 סמ'
בצעירותי עבדתי, במשך תקופה קצרה מידי, ברפת. אהבתי לקום בשלוש וחצי לפנות בוקר, גם בחורף, ולראות את השמש העולה מבעד לפתחי מכון החליבה הפרוץ, שחלקם פנו מזרחה. משהו בציור הזה מחזיר אותי לשם, לרפת בנגב המערבי, למרות שהסצנה הפסטורלית אינה דומה לתמונה בזיכרוני: לא הגדרות, לא העשב ולא צבע הפרות דומה (פרות החלב הישראליות הן מגזע הולשטיין ההולנדי וצבען שחור/לבן), ובכל זאת האור בחלק העליון של הציור, קרני השמש המצליחות לחדור מבעד לעץ הגדול, העצים במישור האחורי שאיבדו את צבעם מפאת האור המסנוור, כל אלה מחזירים אותי לשם. וכך נצרבו הפרות בתודעתי כחברות קרובות. אהבתי את הד פיהן, את עיניהן הגדולות, את חמימות גופן ואת געיותיהן אם נתאחרה החליבה. התרגשתי לראות המלטות ונמלאתי כאב כשהופרדו העגלים והעגלות, תמיד מהר מידי, מאימהותיהם. 
אני חולקת את אהבתי לפרות עם רוזה בונור (Rosa Bonheur, 1822-1899), שנפטרה היום, ב- 16 במרס, לפני...ומשלבת בין פוסט על רוזה בונור לבין "מדרש תמונה" לפרשת השבוע העוסקת בקרבנות. בונור הייתה אישה דעתנית ועצמאית שהצליחה להפוך את אהבתה ואת כישרונה לציור למקצוע מכניס, וכך יכלה לממש צורת חיים ייחודית לאישה במאה ה- 19. רוזה בונור לא נישאה מעולם, אך חיה בזוגיות עם אישה, נטלי מיקה, למרות שטיב יחסיהן אינו ברור לחלוטין. היא לבשה מכנסיים למטרות עבודה (באישור המשטרה!), עישנה, ולא הפסיקה לצייר חיות כל חייה. 
רוזה בונור קנתה את פרסומה כששלחה לסלון של שנת 1849 את ציורה "תיחוח בניוורנה"
    
רוזה בונור, תיחוח בניוורנה, 1849, שמן על בד,  133 על  260
שתי מחרשות, רתומות כל אחת לשישה שוורים מגזע שרולה, מתחחות את האדמה לפני בוא החורף. חומריות רגבי האדמה, שניתן כמעט לחוש בה, מהדהדת את עוצמת השוורים, את הקושי שבמשיכת העגלה באדמה הכבדה. חלק מהשוורים מפנים את ראשם אל הציירת/הצופה, וקשר העין שנוצר בינם לביננו – לעומת חוסר קשר העין בין בני האדם לביננו – מספר מיהם גיבורי הציור. 
הציור זכה להערכה רבה וקיבל מדלית זהב, והציירת זכתה למחמאה אדירה: "מדמואזל רוזה מציירת כמו גבר"! כתבו מבקרי האמנות של הסלון באמצע המאה ה- 19. 
למרות שציירה במהלך חייה חיות רבות – סוסים (ציורה יריד הסוסים למשל, משנת 1852-53, אחראי לפרסומה של בונור מחוץ לגבולות צרפת), כבשים, כלבים, צבאים ואפילו אריות – שאת כולם החזיקה בחוותה בטירת בי ליד פונטנבלו שהפכה למוזיאון – מקום מיוחד שמור לפרות. בשנות השלושים המאוחרות נסעה בונור לסקוטלנד כמה פעמים, וציירה בהיילנדס – אזור ההרי, פראי ושומם בצפון-מערב סקוטלנד.
 
רוזה בונור, פשיטה בהיילנד, 1860, שמן על בד, 130 על 213 סמ'

פרות ופרים מופיעים רבות בציור המערבי. פרים מככבים בכמה סיפורים מיתולוגיים שזכו לתיאורים רבים (חטיפת אירופה, המינוטאור), ואכן, לרוב יתוארו פרים כביטוי להתנהגות אלימה ודורסנית. לעומת הפר, המייצג את הזכר הפראי והלא מסורס, השור מסורס, שקט ומשמש לעבודה כמו בציור של בונור. במסורת הנוצרית השור הוא אחד העדים הראשונים, לצד החמור, המבין שישו שאך-זה-נולד נועד לגדולות. זוהי פרשנות נוצרית לפסוק תנ"כי מספר ישעיהו א:ג "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" המקטינה את ישראל שאינם מבינים את מה שכל כך ברור אפילו לשור ולחמור. הביטוי האמנותי של פרשנות זו היא שחמור ושור מופיעים תמיד בתיאור לידתו של ישו, וכך, ברבות הימים תוארה לידת ישו באסם כשהאבוס משמש לו כעריסה, במקום במערה ליד בית-לחם כפי שמקובל במסורת. 
 
הירונימוס בוש, הערצת התינוק, 1568, שמן על עץ, 66 על 43 סמ'
הציור הזה של הירונימוס בוש חידתי כמו רוב עבודותיו. הוא מתאר את מריה, אמו של ישו המעריצה את תינוקה, ואינו מבוסס על הטקסט של הברית החדשה, אלא "נולד" במאה      ה- 16. בעוד הגבר הקרוב מסתכל על התינוק בהערצה בדומה לאמו של ישו, הגבר השני, בעל פני האיכר, מציץ מאחורי עמוד המחופה בבד, ומבטו ספק מחייך ספק לועג למחזה שאנו, הצופים, שקועים בו, ומטריד את השלווה הנדמית במישור הקדמי. גם השור והחמור מביטים בנו, והם מתוארים בחיות מדהימה לעומת התינוק והמעריצים. ראו את הקמטים שמעל עיני השור או את עודפי העור בצווארו. 

פיטר ברויגל האב היה בן זמנו ובן ארצו של בוש, אך לעומתו מבטאים ציוריו גישה הומניסטית ומפויסת עם העולם. סידרת הציורים המפורסמת ביותר שלו מתארת אנשים בנוף בעונות השנה השונות. שרדו כיום 5 ציורים מתוך סדרה רחבה יותר שהזמין ממנו הסוחר ניקלס יונגלינק מאנטוורפן. אין יודעים אם הסדרה הכילה 6 ציורים (שאז חסר רק אחד) או שהיא כללה תריסר ציורים, כך שכל ציור תאר חודש אחד בלוח השנה. הצעה זו מבוססת על המקור האפשרי של ברויגל – "ציורי עבודות החודש" בלוחות שנה בכתבי יד.  כך או כך, הציור "חזרת העדר" מבקש לתאר את חודש נובמבר: שמי הדמדומים מאיימים מתקרבים, והרועים הלבושים ממהרים לכנס את העדר ולשוב לכפר, תוך שהם והעדר מבוססים בבוץ עמוק.
 
פיטר ברויגל האב, חזרת העדר, 1565, שמן על עץ, 117 על 159 סמ'

 
ג'ון קונסטבל, פארק וינהו, 1816, שמן על בד, 56 על 101 סמ'
קונסטבל הצעיר, אמן המשויך לזרם הרומנטי, הוזמן על-ידי הגנרל פרנסיס סלטר-ריבואו לצייר כמה ציורים של האדמות והאחוזה (ושל בני הבית) הנמצאת בצפון-מזרח אסקס, וכיום היא חלק מאוניברסיטת אסקס. לעומת ציירים רומנטים גרמנים, המציירים ציורים אידיליים, נשגבים, קונסטבל נאמן לאור הטבעי ולתיאור המציאותי, ומידת היפעה של נופיו השקטים אינה נופלת מיפעת הציורים הגרמניים. הפרות הרועות בניחותא, זוג הברבורים באגם, הדייגים בסירתם, הברווזים שבגדה הרחוקה, כולם טובלים באור השמש של יום קיץ אנגלי שקט ופסטורלי זרוע ענני קומולוס. 
 
אדוארד היקס, חוות קורנל, 1848, שמן על בד, 93 על 124 סמ'
סגנונו של הצייר אדוורד היקס מכונה "פרימיטיבי", לא כמילת הקטנה אלא כביטוי לצייר שלא למד לצייר באופן "אקדמי", כלומר שלא למד לתאר את העולם התלת-ממדי על הבד הדו-ממדי באופן שיגרום לצופה להאמין שלפניו העולם האמתי. אני מחבבת ציורים כאלה כי הם אינם מנסים "לרמות" את הצופה, אלא מעניקים לו גרסה אישית של ראייתם הסובייקטיבית.
במרכז הציור עומד פר הרבעה עצום, פאר העדר, ועל פיסת החול בחלק התחתון של הציור ישנה כתובת שהוסיף הצייר (גם זה מסממני הציור הלא נטורליסטי) בה מתואר כל המידע על הציור: "מבט על החווה והעדר של ג'יימס סי. קורנל ממחוז נורת'המפטון בפנסילווניה, שקיבל פרס ראשון באגודה החקלאית, ב- 12 באוקטובר 1848, וצויר על-ידי א. היקס בשנתו ה- 69".

הבקר בוית לראשונה כנראה באזור הסהר הפורה לפני יותר מ- 10,000 שנה. מאז ועד היום משרתים הפרות והפרים את האדם במגוון צורות: מלבד הקרבתו כקורבן החביב ביותר על עובדי אלילים ויהודים כאחד ורתימת השור למחרשה, משמשות הפרות כמקור לחלב, ובני אדם אוכלים הן את בשר הפרות שהגיעו לשיבה או שהעלו מספיק בשר, והן את בשר העגלים, הנשחטים בגיל 9 חודשים. עור הבקר המעובד שימש לאורך כל ימי-הביניים כמצע לכתיבה, עד שהגיעה מסין המצאת הנייר והחליפה את הקלף. כמו כן עשו ועושים מן העור נעליים, תיקים, ארנקים, חגורות...
ככל שהתפתחה תרבות מקסום הרווחים בעולמנו, הורעה איכות חייהן של הפרות. היום יש בעולמנו כ- 1.5 מיליארד פרות, רובן חיות בתנאים מחפירים, נתונות להתנהגות אכזרית, לא רק בהגיען לסוף דרכן, כלומר משנמצאו בלתי יעילות יותר לניצול בכל דרך אחרת, אלא גם במהלך חייהן. עמותת אנונימוס לזכויות בעלי החיים (https://anonymous.org.il/) מנסה להביא למודעות הציבור את הנעשה מאחורי קירות בתי המטבחיים, בחוות הגידול העצומות ובאניות המסע המביאות לארץ בקר חיי כדי שיעבור שחיטה כשרה בארץ, בתנאים שאפילו סוחרי העבדים הקשוחים ביותר של המאות ה- 17 וה- 18, שהובילו אפריקנים לחופי אמריקה, היו מחווירים. 
אל תסיטו את מבטכם מעיני הפרות.  


uzan
16/03/2018 17:29
לעומתך, הציור של אליוט גרונר מעביד בי תחושה שפעם ראיתי מחזה כזה- העצים, המרחב, הצל, הצבעים והפרות. אם בקורבנות מדובר, היום שמעתי פרוש ששורש המילה קורבן הינו קרב...חומר למחשב על ההרגל לשחוט חיות ולהעלותן כקורבנות...כדי לזכות אותנו...
איתי
17/03/2018 08:30
מרגו יקרה
הציורים המרהיבים של החיות מוספים רבדים לתהיה המתבקשת מפרשת ויקרא, מה אשמות החיות שנדרש להקריבן כדי לזכות במחילה...
עדיין לא רק במישור הדתי אלא גם בזה הערכי והאידיאולוגי, יש תפישה הגורסת שאין אמונה אמיתית ללא קורבן וגם כוונה ללא מעשה בצידה היא חסרה...
בין לבין אני מוצא חשיבות בעצם העיסוק בסליחה, באפשרות לטעות ולהמשיך וביכולת לסלוח לאחר ולהמשיך....
שבת שלום
רחל
17/03/2018 13:17
אינני יודעת מה הילך עליי קסם יותר, הכתיבה הלירית או התמונות שעליהן כתבת.
תאור נפלא של נוף אידילי שסופו שיבה לקרקע המציאות הקשה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: