עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אדרוורד ווסטון  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


ארוחות חג ומשתאות - לכבוד ליל הסדר

28/03/2018 09:18
מרגו סטרומזה-אוזן
משתה, ארוחת חג, גורגיה אוקיף, רקמת ביו
משחר ההיסטוריה אכלנו ועשינו מזה עניין, ואם לא הייתה סיבה טובה - המצאנו אותה: לפני היציאה לקרב (כי אולי זו תהיה הסעודה האחרונה שלנו), כשחזרנו מהקרב (כדי להודות למזלנו הטוב), כי ניצלנו מאסון, אחרי שקברנו חבר, כדי לחגוג נישואים של זוג, לפני שיצאנו לחופשה או כשחזרנו ממנה...
אז רגע לפני שנשב לסעודה השנתית סביב שולחן הסדר, הנה כמה דוגמאות המראות שאנחנו, היהודים, לא לבד בעניין.
רקמת ביו (Bayeux Tapestry) היא בין היצירות החידתיות ביותר שנעשו במהלך ימי הביניים. זוהי רקמה שאורכה כ- 70 מ' (!), המגוללת את סיפור הכיבוש הנורמני של אנגליה. וויליאם "הכובש", דוכס נורמנדי שטען לכתר האנגלי, תופס את השלטון, תוך הכנעת הרולד השני שהוכתר למלך אנגליה, והריגתו בקרב הסטינגס (עיירה לחוף הדרום-מזרחי של בריטניה -Hastings) ב- 14 באוקטובר 1066.
כיום רוב החוקרים מסכימים להכיר באודו (Odo), בישוף ביו, כפטרון שהזמין את הרקמה (שנתגלתה בתחילת המאה ה- 18 בקתדרלה של ביו ושם היא גם מוצגת כיום, הנה לינק למוזיאון: http://www.bayeuxmuseum.com/la_tapisserie_de_bayeux.html. הרקמה הוזמנה על-ידי אודו לרגל סיום השיפוץ של הקתדרלה של ביו ב- 1077, ונרקמה כנראה בידיהן של נזירות אנגליות במנזר ליד קנטרברי. אודו מתואר ברקמה שלוש פעמים, פעם בחברת וויליאם הכובש ורוברט אחיו, פעם כממריץ את החיילים היוצאים לקרב ופעם כמברך על האוכל והשתייה המוגשים בסעודה שלפני היציאה לקרב. 
 
בקטע זה של הרקמה נראים כמה משרתים המכינים את הסעודה: סיר מתחמם בלהבות, משרת המעמיס על מגש, ושניים נוספים המגישים שיפודים (?) ליושבים לשולחן המתוארים בהמשך מצד ימין, ואודו היושב במרכז השולחן ומברך מהדהד את ישו במהלך הסעודה האחרונה.

במיניאטורה הפרסית מסוף המאה ה- 15 שלפניכם (שנעשתה כנראה בבוכרה) נראים מספר רב של משרתים עסוקים בהכנות למשתה. אלה מקוששים עצים ומבעירים אש, אלה לשים בצק ואחרים מסדרים פנכות על מגש. זהו אחד הציורים המעטרים את אסופת השירים של המשורר הסופי ג'מי (Maulana Nur al-Din `Abd al-Rahman Jami), בן המאה ה- 15. 
הבלגן המאורגן הנפרש בחמש שורות "אחת מעל השנייה" מאפיין את תפיסת המרחב של המיניאטורה הפרסית בפרט והמוסלמית בכלל. בשונה מן הציור המערבי של אותה תקופה - היכולת לתאר מרחב איננה מבוססת על חוקי הפרספקטיבה, אלא על ציור הדמויות האחת מעל השנייה כדי שנוכל לראות את כולן, ללא הקטנת הדמויות הרחוקות, כלומר אלה נמצאות בחלק העליון של המסגרת, כפי שהן היו נראות בעין האנושית במציאות.  

הנרי מטיס הציג את הציור "שולחן ארוחת הערב", המתאר את 'הטאש' הנשי האחרון,  בתערוכה השנתית של "הסלון של החברה הלאומית לאמנויות" בשנת 1897 ( Societe nationale des beaux-artsٍ), שהיה פתוח יותר לחדשנות מהסלון המלכותי הוותיק, אך בכל זאת התקשה לעכל את סגנון ציורו המטושטש של מטיס באותה תקופה, שהושפע מסגנונם של האימפרסיוניסטים.  
הנרי מטיס, שולחן ארוחת הערב, 1896-97, שמן על בד, 131 X 100 סמ'

וכמו בסדר, עד שמגיעים לארוחה יצאה הנשמה...ואם היא לא יצאה באופן טבעי – מה דעתכם לקבל ראש כרות על מגש כמנה עיקרית? זה היה סופו של יוחנן המטביל שאמו בת-שבע ומרים אם ישוע היו בנות דודות. ישוע נולד שלושה חודשים לפניו ויוחנן הוא זה שהטבילו בנהר הירדן ומכאן כינויו. יוחנן המטביל, שרוב חייו חי חיי פרישות וצנע במדבר כשהוא ניזון מחגבים ומדבש (בן דמותם של האיסיים?), מתח ביקורת נוקבת על נישואי הורדוס להרודיאס, שהיו בניגוד להלכה היהודית. יוחנן נעצר ונאסר במכוור. במהלך משתה שערך הורדוס לכבוד יום הולדתו, וכשרוחו טובה עליו ביין ובת אשתו רוקדת לפניו, הבטיח לנערה את כל אשר תבקש. הנערה מבקשת את ראשו של יוחנן המטביל, והורדוס פוקד לערוף את ראשו של יוחנן ולהביאו למשתה. 
לוקס קרנך האב, משתה הורדוס, 1531, שמן על עץ, 117 על 80 סמ'
לוקס קראנאך האב (1553-1472), חברו של מרטין לותר ויוצר דיוקנו, ואבי אביו (כמה דורות) של גתה דרך אחת מבנותיו, נקרא על-שם העיירה בה נולד וגדל, קרונאך שבבוואריה, דרום גרמניה. ציור זה קיים בכמה גרסאות, זו שכאן נמצאת בקונטיקט, ארה"ב (במוזיאון על-שם דניאל ודסוורת', פטרון אמנות אמריקאי חשוב באמצע המאה ה- 19 - Wadsworth Atheneum Museum of Art). ידיו של הורדוס מביעות את הבעתה מן המעשה שציווה לעשות: יוחנן המטביל היה דמות בעלת כריזמה ונודע כנביא. 
על-פי המסורת הנוצרית מצאה גופתו של יוחנן המטביל מנוחה נכונה בדמשק, ומעל מקום קבורתו נבנתה כנסייה לזכרו במרכז מתחם פגאני. ברבות השנים, כשכבשו האומיים את דמשק והפכוה לבירת ממשלם, קנו את מתחם הכנסייה, הרסו אותה, ובנו במקומה את המסגד הגדול של דמשק (בשנת 710 בקירוב) הקיים בצורתו המקורית עד ימינו אנו.  


סיפור האהבה הטרגי בין דידו, מלכת קרתגו, לאינאיס (Dido & Aeneas) הגיבור שנמלט מטרויה, סופר בפואמה הידועה "אינאיס" שכתב המשורר הרומי וירגיליוס (19-70 לפנה"ס). הציור שלפניכם הוא אחד מ- 50 איורים שעיטרו את כתב-היד הזה של הפואמה, שהועתק ואויר ברומא בתחילת המאה ה- 5, והשמור בספריית הוותיקן ((Vatican, Biblioteca Apostolica, Cod. Vat. lat. 3225, fol. 100v 
שתי האחיות, דידו ואנה, החובשות כובע פריגי המסמל את מוצאן מחופי צפון אפריקה, מסבות על ספות רומיות משני צדיו של אינאיס המספר להן את הרפתקאותיו. לפניהם שולחן עגול עליו מונחת צלחת ובו דג בודד, ושני משרתים הלבושים בטוניקה קצרה (כי קשה לעבוד עם טוגה ארוכה) מוזגים להם משקאות. קשה להפריז בחשיבות השתמרותו של כתבי היד הזה, והוא מעיד על עושר הציור בעת העתיקה ולהשפעה העצומה שהייתה לכתבי-היד הפגאניים המאוירים על הציור הנוצרי בימי הביניים.

ואחרי שלגמתם את ארבע הכוסות בהסבה לשמאל כנדרש, ואכלתם ושבעתם וברכתם את אלוהיכם, אנא אל תשאירו את השולחן כפי שתיאר אותו דניאל ספורי (Daniel Spoerri) אמן שוויצרי יליד רומניה,
דניאל ספורי, סדרה-סוויליה מס. 29, 1992
ויש לקוות שזה לא בגלל שזרקתם את כל השאריות לרצפת חדר האוכל כפי שנהגו היוונים והרומים, או כפי שאהבו לעטר את רצפת חדרי האוכל שלהם בעקבות סוסוס (Sosus) מפרגמון, שהמציא כנראה את "הרצפה הלא מטואטאת" (ביוונית Asàrotos òikos). סוסוס אמן פסיפס יווני מהמאה השנייה לפנה"ס, הוא האמן היחיד ששמו מוזכר במקורות. 


ולסיום, ובנימה קצת רצינית, אני רוצה להציג את היצירה המעניינת והמרגשת ביותר (לטעמי) העוסקת בשולחנות ערוכים, יצירתה של ג'ודי שיקגו, שהוצגה לראשונה בשנת 1979. 
"מסיבת ארוחת הערב" (Dinner Party) הוא מייצב המורכב משולחן משולש שכל אחת מצלעותיו השוות באורכן ערוכה עבור 13 נשים. לכל אישה המוזמנת לשולחן מחכה מפה וצלחת אישיות וגביע. הנשים מסודרות ליד השולחן בסדר כרונולוגי, ומייצגות, כל אחת מהן וכולן יחד, את מיטב היצירה הנשית בכל תחומי החיים בעולמנו: החל מאלות הפריון הפרהיסטוריות דרך פילוסופיות ומשוררות שנשכחו לאורך ההיסטוריה ועד למדעניות ולאמניות שחיו במאה העשרים. כל צלחת עשויה קרמיקה, ומבקשת לתפוס משהו מהותי מיצירתה של האישה, דרך תיאור המזכיר איבר מין נשי (כחלק מהאופנה שפשטה בזמנו בארה"ב להנכיח את הפות), והסידור במשולש שווה צלעות הינו התרסה נגד הסידור הלא שוויוני של ישוע ותלמידיו בסעודה האחרונה. 
                   
הצלחת הראשונה (מימין) מייצגת את האלה הקדמונית, אשר בתקופתה הקשר בין נשיות לאדמה ולפריון היה מובהק, והאישה נתפסה כמקור החיים הבלעדית. הצלחת האחרונה (משמאל) מייצגת את הציירת ג'ורג'יה או'קיף, שנודעה בציורי פרחים ענקיים. פמיניסטיות פרשו את עבודותיה כתיאור של איבר המין הנשי, פרשנות שאו'קיף התנגדה לה כל חייה. ללא קשר לכך, ג'ורג'יה או'קיף היא האמן האמריקאי החשובה ביותר בדורה (ואין כאן טעות תחבירית).
עבודה זו הייתה לעבודה הפמיניסטית החשובה ביותר שנעשתה אי-פעם מסיבות רבות – אחת מהן קשורה לדרך העשייה של העבודה, ששיתפה הרבה מאוד נשים, כהתרסה נגד הגאוניות של האמן הגבר הבודד, והשנייה קשורה לחומרים המרכיבים את העבודה – רקמה, תפירה, קרמיקה והשחלת חרוזים – עבודות שתויגו על-ידי הממסד הגברי כ"אומנות" ולא "אמנות" (ולכן נחותות), ושנעשו באופן מסורתי על-ידי נשים. הנה לינק למוזיאון ברוקלין בו מוצג המייצב, ובו תמצאו שפע של חומרים על ג'ודי שיקגו, על הנשים המיוצגות בעבודה ועל העבודה המוגמרת עצמה. https://www.brooklynmuseum.org/eascfa/dinner_party/home/
חג שמח ובתיאבון!

איתי
29/03/2018 09:13
מרגו יקרה
תודה ששזרת ורקמת לנו לקראת החג, בדרכך מרחיבת הדעת והמקדשת את היופי והאסטטיקה עם ההומור והתעוזה - איזה יופי !!!
אנא מסרי לירון שאנחנו אוהבים גם אותו !
מרגו סטרומזה-אוזן
29/03/2018 11:03
מה זה פה - זוגיות מחויבת? בשמחה רבה אמסור. נשיקות לזוגתך האהובה
רחל
29/03/2018 11:05
סעודת חג ממש,
מעורר תיאבון לפניה הבאה
מרגו סטרומזה-אוזן
29/03/2018 12:24
על הפסחא - ראי הוזהרת!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: