חלקה השני של פרשת שמיני, מתחילת פרק יא, עוסקת בהלכות כשרות: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלו. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם. ואֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם. ואֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ, טְמֵאִים הֵם לָכֶם... וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה.וְאֶת הדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָה. אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינו, וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף. וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת, וְאֶת הָרָחָם.וְאֵת הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה לְמִינָהּ; וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף. כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם". (ויקרא, יא, א-יב).
אן וולייר-קוסטר, טבע דומם עם ארנב
אן וולייר-קוסטר נולדה למשפחת אמנים: אביה היה צורף מומחה ואמא ציירה דיוקנאות מיניאטוריים. אן הייתה אחת מ- 4 ציירות (!) שהתקבלו לאקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בצרפת של המאה ה- 18 בזכות העובדה שמגיל 36 עבדה בחצר המלכות כציירת החצר של מרי אנטואנט. היא נודעה בעיקר בציורי הפרחים שלה, אך טבע דומם עם חיות, כמו הציור הנראה כאן, הוא המשך המסורת שהתפתחה בהולנד במאה ה- 17 – סוגת ציור חדשה של ציור שאפשר לאמנים לעבוד מהבית ללא צורך במודלים יקרים, והביא לידי ביטוי את יכולותיהם לתאר טקסטורות שונות: פרווה, נוצות, עלווה, זכוכית, עץ, את ברק הנחושת ואת גסות החימר במקביל ליכולת לתאר את האנטומיה של הארנבת והציפור התלויות ברגליהן.
נדמה כאילו הלכות הכשרות נכתבו במיוחד עבור יהודי אירופה, שיערותיה וחוותיה מלאו עופות ויונקים חיים שאסורים למאכל על היהודים, וציירים נוצרים שציירו טבע דומם הנציחו אותם במותם.
חג שמח וכשר!
;){kind=link}