ז'ן-פרנסואה מייה, מנוחת הקוצרים (רות ובעז), 1850-53 שמן על בד, 67 X 120 סמ', המוזיאון לאמנויות יפות, בוסטון
"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹאתוֹנוּ אֹתו. כְּאֶזְרָח מִכֶּםיִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִיםהֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (ויקרא, יט' לג-לד).
הציור מתאר קבוצת קוצרים, נשים וגברים, הנחים ממלאכת הקציר ברקע שלוש אלומות גדולות. מצד שמאל גבר עומד ומציג בתנועת ידו השמאלית אישה העומדת לידו בפני קבוצת הנחים, המפנים את מבטיהם אל האישה. היא מטה את ראשה כמתביישת, זרועותיה עמוסות שיבולים שליקטה בשדה לאחר הקציר. הסצנה מתארת את המסופר במגילת רות "וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה; וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי. עינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן. הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ; וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים, וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים." (מגילת רות, ב' ח-ט)
מייה שינה את שמו המקורי של הציור - "רות ובעז" - כשהציגו בסלון של 1853. אני משערת שבתקופה זו שינה מילה את ייחסו לאמנותו, אולי אפילו באופן לא לגמרי מודע. בתחילת דרכו נחשב מילה לצייר נטורליסטי, ואף היה אחד מעמודי התווך של אסכולת ברביזון – אסכולה שחרטה על דגלה לתאר את הטבע באופן בלתי אמצעי (וזאת כתגובה לציור הרומנטי). במחצית המאה ה- 19 אמנים מסוימים החלו למהול אל תוך ציורי הטבע גוון ריאליסטי, וביקשו להביא לקדמת הבמה לא רק את נכונות התיאור, אלא בעיקר את האנשים הפשוטים העובדים, וזאת על רקע אביב העמים ומשנתם של קארל מרקס ופרידריך אנגלס.
החקלאים שתיאר מייה הם בבואה של האנשים שהצייר גדל בסביבתם: הוא נולד בכפר Chailly שבנורמנדי, בלב אזור שנחשב לאסם התבואה של צרפת. כבן הבכור במשפחתו עבר בשדות עם הוריו, שדות שהיו בבעלות בעלי קרקעות, שהתעניינו בצבירת רכושם על גבם של האיכרים. בעז אינו נראה כבעל קרקע עשיר, אלא כאחד העובדים, מגלו על כתפו ובגדיו מרופטים. יתכן שכשסיים את הציור ראה מייה שהציור אכן מתאר את הטקסט התנכי, אך יותר מכך, הוא משקף את אהבתו הגדולה לחקלאים הפשוטים ואת הערכתו לעבודתם.
;){kind=link}