עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אדרוורד ווסטון  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


אריה שאג מי לא יירא - 203 שנים לקרב ווטרלו

18/06/2018 18:41
מרגו סטרומזה-אוזן
ווטרלו, אריות, שמשון, הרקלס, תל-חי

ב- 18 ביוני 1815 הוכרעו נפוליון ו- 126,000 חייליו בקרב ווטרלו, דרומית לבריסל, על-ידי כוחות הקואליציה שכללו את הבריטים ובני ארצות השפלה ואת הפרוסים שהצטרפו אליהם. כ- 30,000 איש נהרגו במהלך הקרב, רובם אנגלים, ועוד אלפים נפצעו. היה זה הקרב האחרון של נפוליון אחריו הוגלה לאי סנט הלנה, שם מת כעבור 6 שנים והוא בן 52 בלבד.
 
כך נראה שדה הקרב במכחולו של ווילאם סדלר השני, אמן אירי מדבלין, בציור שמן על בד בעל ממדים מפתיעים (26 X 63 סמ') יחסית לאופי היצירה. אין זה אלא כי סנדלר הושפע עמוקות מציורי הנוף ההולנדיים של המאות 18-17, שהיו בדרך-כלל זעירים במידותיהם.  
 
     
וכך נראה מקום שדה הקרב בימינו. מימין, בינות לעצים מימין לגבעה, נראה בית חוות הוגמון (הנראה גם בציור), בה וסביבה התארגנו הכוחות האנגלו-הולנדים. כבר ב- 1817, שנתיים לאחר הניצחון, הוחלט להקים אנדרטה לזכרו, שתכנונה ובנייתה – שכללה את בניית הגבעה המלאכותית בגובה 43 מ' שבפסגתה מתנוסס פסל אריה על פודיום מוגבה – הסתיימו בנובמבר 1826. בנגוד למקובל ולהיגיון, האריה לא נועד להנציח את ניצחונם של כל הכוחות, אלא את גבורתו של איש אחד - של וויליאם השני, קצין בכיר בכוחות בעלות הברית בצבא האנגלו-הולנדי, אך בעיקר יורש העצר של ארצות השפלה ולימים מלכם בעצמו (1840-49). במהלך הקרב נפצע וויליאם השני מקליע צרפתי שפגע בכתפו. 
האריה מברזל יצוק, החולש על כל שדה הקרב, הוקם במצוות אביו של הקצין המהולל, וויליאם הראשון, כדי להנציח את גבורת בנו. כפתו הקדמית הימנית של האריה, המונחת על עיגול המייצג את העולם, מסמלת את שליטתו של האריה ו"מבשרת את השלום לו זכתה אירופה לאחר הניצחון בווטרלו" כמילות המשפט החרוט על בסיס הפסל. הבחירה באריה, הסמל השחוק ביותר לתיאור כוח ושליטה באמנות, קשור גם לסמל ההרלדי של המשפחה של וויליאם השני דורות רבים אחורה: שני אריות העומדים על רגליהם האחוריות, ברגלם הימנית המוגבהת אוחזים חרב, ולשונם האדומה משתלשלת מפיהם הפתוח.
אני מקדישה את הפוסט לאריות, שנוצלו – וממשיכים להיות מנוצלים על-ידי בני האדם – ולא רק בשדה הקרב הוויזואלי-וירטואלי. מכיוון שאריה הוא החיה הנדרשת ביותר כסמל לכוח, אין במבחר המצומצם שכאן לתת תמונה, ולו צרה, על מהותם של האריות בכלל באמנות בפרט. ההיצע מתחלק בין שני ענפים עיקריים, הקשורים למחוזות החשק והדמיון המיתולוגיים של הגברים באשר הם: 1. האריה האמיתי הגוסס בידי שליט/גיבור        2. ולחילופין, האריה הווירטואלי החי המסמל את כוחו של השליט (מלך החיות כנתין של המלך האמיתי).

שערי העיר החיתית שברמת אנטוליה, כמו שערי העיר המיקנית בפלופונס ביוון, שניהם מאמצע האלף השני לפנה"ס בקירוב, מעידים כמה וותיק השימוש באריות כסמל לכוח באזורנו בבחינת: "שימו לב הנכנסים בשער, עירנו מוגנת בחומות ענק ובאריות אימתניים השומרים על החומות, והם סמל לכוחה של ממלכתנו ולכוחו של מנהיגנו". שני זוגות האריות (או הברדלסים) שהיו סמלו של הסולטאן הממלוכי בייברס, מעטרים את שני צדי שער האריות. האריות נקבעו לא על-ידי בייברס, שהרי החומות נבנו כ- 300 שנה לאחר זמנו של בייברס, אלא על-ידי הסולטאן העות'מני סולימן המפואר באמצע המאה ה- 16, וזאת בעקבות חלום שחזר שוב ושוב בשנתו של סולימן בו נגלו מולו אריות שעמדו לטרוף אותו. סולימן פרש את החלום כעונש לעתיד לבוא אם לא יבצר את ירושלים, ובעקבות החלום ופשרו בנה את חומות העיר, וקבע באחד השערים את האריות, שנלקחו מאכסניה לעולי רגל ששכנה ליד.  
      

גם האשורים נהגו לשמור על פתחי ארמונותיהם בעזרת למסו - יצורים מיתולוגיים שגופם גוף אריה (קיימת גם גרסת רגלי הפר), פניהם פני אדם וכנפיים צומחות בגבם. אלה הנראים כאן מימין, מארמונו של אשורנסירפל השני (859-883 לפנה"ס), נהרסו על-ידי דעאש ב- 2015, ומשמאל נראה אשורבניפל (627-668 לפנה"ס), המלך האשורי האחרון, הורג במו ידיו השריריות ובחרבו אריה בגן ארמונו. 

מעשה הגבורה האולטימטיבי בו יכול השליט/הגיבור להתהדר הוא צייד אריה בידיים חשופות, כמו משימתו הראשונה של הרקלס (מבין תריסר משימותיו הבלתי אפשריות). פרוותו של האריה הנמאי הייתה חסינה בפני חצים, כך שלא נותרה ברירה להרקלס אלא לתקוף את האריה בידיו החשופות. הוא חנק אותו למוות, ובעזרת טרפיו של האריה פשט את עורו, ומאז התעטף בפרוותו. כפיר-האריות ששאג על שמשון לא זכה לגורל טוב יותר: שמשון שיסע את כפיר האריות "כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ" (שופטים, יד': ו'). לאחר מכן מסופר שבבטנו של האריה השתכנה כוורת דבורים וששמשון רדה ממנה דבש. 
           

הדריכה על אריה היא בבחינת "אין כמוני חזק". זהו פסלו של השליט האומיי שבנה את ארמון המדבר ח'רבת אל-מפג'ר/ארמון הישם שמצפונה ליריחו בשנות השלושים של המאה השמינית (הח'ליפה הישאם אבן עבד אל-מאלכ או אחיינו אל-וליד אבן אל-יזיד). הפסל של השליט, הלבוש בבגד פרסי ומחזיק חרב בידו ודורך על זוג אריות, הוצב בשערו של בית המרחץ הענקי, שהיווה את גולת הכותרת של חיי התפנוקים של באי הארמון שחסו בצלו של הח'ליפה בכבודו ובעצמו. 

ואולי המגוחך מכולם הוא "חלומו של ג'הנגיר", הסולטאן המוע'ולי של הודו במאה ה- 17. ג'הנגיר, בנו של אכבר הגדול, שעלה לכס הסולטנות המוע'ולית בתחילת המאה ה- 17, חלם שהוא עומד על אריה הנם על שטחה של הודו המצויר על אטלס.
 
ג'הנגיר מחבק את שאה עבאס, שליטה של האימפריה הפרסית-הצפאווית באותה התקופה, העומד על טלה השוכב על שטחה של פרס (פחות או יותר). אינני יודעת אם ג'הנגיר היה אכן גדול פיזית משאה עבאס, אבל ללא ספק היה לו שגעון גדלות: כרגע אנחנו חברים (כל עוד אתה מקבל את יחסי הכוחות בינינו), אבל אם תעשה טעות, ולו הקטנה ביותר, יתעורר האריה שבי ויטרוף אותך... שימו לב להילה הענקית מאחורי ראשו הנישאת  על-ידי ראשי פוטי מכונפים – שניהם ביטוי להשפעה האירופאית על הציור בהודו המוע'ולית. 
קשה לי לסלק מחשבה טורדנית שהשתכנה במוחי הקודח עם כתיבת שורות אלה,  שגרסה מודרנית של האלגוריה הזו הופיעה, לא אחת, גם בחלומו של מנהיגנו המהולל.

ולא דיברנו עוד על גור אריה יהודה, על דניאל בגוב האריות, על האריה מחזון המרכבה של יחזקאל ועל האריה כסמלו של מרקוס הקדוש, על האריות של אשוקה שליט האימפריה המאורית בהודו, ועל האריות באמנות היהודית המקשטים קירות של בתי הכנסת, פרוכות, מנורות חנוכה או כתרי תורה... אבל אי אפשר לשכוח שאף הציונות לא קיפחה את האריה, וראתה לנכון לעשות בו שימוש לזיכרונה (ונראה שבקרוב גם לזכרה). 
 
האריה השואג מתל-חי שפיסל אברהם מלינקוב, סגנו של בוריס שץ מבצלאל, הוא בעת ובעונה אחת מצבת קבר ואנדרטה עליה חרוטים שמות שמונת ההרוגים בקרב על הגנת תל-חי - דבורה דרכלר, יעקב טוקר, יוסף טרומפלדור, בנימין מונטר, שרה צ'יזיק, שניאור שפושניק, אהרון שר ווולף שרף, שנפלו ב- 1920. האנדרטה, העשויה אבן שחם, נחנכה ב- 1934. האריה השואג, שפוסל בעקבות דגם של אריה שפיסל מלינקוב בגן החיות של קהיר לשם נסע כדי ללמוד את האריות, מתואר כשראשו מופנה לשמים בזעקת כאב, וגופו פונה מזרחה - כי היהודים צריכים לחזור למקורותיהם המזרחיים, וגם כי הוא פונה לנוף העמק...ולמרות שמלינקוב למד את תנוחות האריות מכל זווית אפשרית (אגדה אורבנית מספרת  אפילו כי נשרט מטרפו של אריה מרוב שהתקרב לכלוב), הוא בחר, בסופו של דבר, לתאר את האריה באופן סמלי ונצחי יותר מאשר טבעי ורגעי, כיאה לגודל המעמד.  
תודה לרחל חברתי, ותודה לאיתמר בני - עימם קיימתי דיונים בסוגיית האריה.

Leakeinan
18/06/2018 19:28
כגור-אריה בעצמי (שם משפחתי, שם נעורי!) - ניתוח האריה היה מענין ביותר. תודה!
מרגו סטרומזה-אוזן
19/06/2018 07:02
נכון! איך לא עלה במחשבתי! נו, לאיזה גור-אריה את מתחברת? היית משסעת אחד בידייך החשופות?
Etti hasson
19/06/2018 09:29
כיף לקרוא
תודה לךמרגו
uzan
20/06/2018 16:24
ממש מעניין...המשיכי כך
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: