"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיה. וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן עַל-יְדֵי אֱדוֹם; וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָהְ. ונָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם; וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה. וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל, וּגְבוּל זֶה-יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם. וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: מִן-הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת; וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדה. וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה. וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן; וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה. וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח; זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב." (במדבר, לד': א-יב)
ניקולס ווישר (Visscher), גן העדן הארצי, 1657, 30 על 48 סמ'
ניקולס ווישר היה בנו של קלאס יאנס ווישר, שהקים את בית-דפוס והוצאה משפחתי באמסטרדם, עסק שפעל לאורך רוב המאה ה- 17 בעיקר בציור והדפסת מפות. בקצוות העליונים של המפה שתי מסגרות מלבניות – השמאלית מתארת את הפיתוי והימנית את הגירוש מגן העדן (לפי כיוון הקריאה), בים מתוארת ספינה הנלחמת בדג הגדול של יונה. בחלק הימני התחתון נראה קנה המידה, ומעליו דמותו של דייג זקן, סמלה של משפחת ווישר. המפה נועדה, יחד עם 4 מפות נוספות, לעטר תנ"ך הולנדי שהודפס באותה השנה. זוהי המהדורה הראשונה של קבוצת מפות אלה שיהפכו לבסיס למפות תנ"כיות לאורך כל המאה ה- 18.
נהוג לחלק את מדע הקרטוגרפיה לשתי תקופות: התקופה המוקדמת, עד לאמצע המאה ה- 18, בה ניכרת הגישה העיטורית, והתקופה המודרנית, בה הגישה היא מדעית. אין זאת אומרת שמפות שנעשו בתקופה המוקדמת (החל מהמאה ה- 14) אינן מבוססות מחקרים, תגליות וניסיונות לדייק יותר ויותר בקריאת מרחקים ותצורות קרקע בעזרת מכשירים חדשים שיוצרו כמו המצפן למשל.
הקרטוגרפיה צעדה צעדי ענק בתקופת תור הזהב בהולנד (1670-1570). ב- 1570 פרסם אברהם אורטליוס מאנטוורפן את האטלס המודרני הראשון שהתבסס על ידיעות מדעיות עכשוויות ביותר לתקופתו, והוא כולל כמה וכמה "קרטושים" אמנותיים שתרמו לפופולריות שלו. ניכר שמגוון העיטורים שהוכנסו למפות נלקחו מעולם הדימויים האמנותיים הכללי, בעיקר דימויים שנעשו עבור מדיום ההדפס (בין אם מדובר בתחריט או בתצריב). תפיסת הקרטוגרפיה כמדיום אמנותי הוכרה על-ידי אוצרי תערוכות במוזיאונים ברחבי העולם באופן רשמי ב- 1980, השנה בה הוצגו 4 תערוכות שהציגו מפות במקומות שונים.
יש להניח שאילו ניקולס וושיר היה יוצר את מפתו כיום, מפה המשתרעת מן הים הגדול במערב ועד למפרץ הפרסי במזרח, מארמניה בצפון ועד לצפון חצי-האי ערב בדרום, הוא לא היה מכנה אותה "גן העדן הארצי".
;){kind=link}