יהודי יונק מעטיניה של חזירה, כנסיית סנט פטרוס, באד-וימפן, דרום גרמניה, 1270
"זֹאת הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְבִשָׂים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר. וְכָל-בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. אךְ אֶת-זֶה לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה: אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסו טְמֵאִים הֵם לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ." (דברים, יד, ד-ח).
החזירה שמעטיניה יונק יהודי, שפוסלה למחצית השנייה של המאה ה- 13, היא בעצם גרגוייל - מרזב באדריכלות הגותית בצורת חיות או מפלצות גרוטסקיות. את היהודי קל לזהות בזכות הכובע שלראשו: מן כיפה גדולה שבמרכזה כעין "פומפה" לפתיחת סתימות בעלת ידית גבוהה ניכרת לעין, שחבישתה נעשתה חובה בתחילת המאה ה- 13, כחלק מהחלטות ועידת הלטרן הרביעית שהתקיימה ב- 1215. הכובע הזה מתואר לעיתים קרובות בכתבי יד יהודיים כנראה מכיוון שנחבש באופן רצוני לפני שנכפה על כלל היהודים, כצורת זיהוי והפרדתם מן האוכלוסייה הנוצרית באותן ארצות שלבושם של היהודים היה דומה מידי ללבוש הנוצרים.
מכיוון שהחזיר הוא אוכל כל, קל לגדל אותו וכמעט ואין בו "בלאי" מכיוון שניתן להשתמש בכל חלקי גופו למאכל, הוא סיפק % גדול מצריכת הבשר באירופה. החזיר מופיע לעיתים קרובות באמנות הנוצרית, ושחיטת החזירים היא "העבודה החקלאית" המזוהה עם חודש דצמבר בדרך-כלל: לאחר שפיטמו את החזירים במהלך הקיץ והסתיו, שחיטתם בדצמבר הבטיחה קלוריות במהלך החורף המושלג. הימנעותם של היהודים (והמוסלמים) מאכילת חזיר הפכה את דימוי החזירה והיהודי היונק מעטיניה, שהתפשט בארצות גרמניה בעיקר, לביטוי לאנטישמיות – בבחינת לפגוע ביהודים במקום הרגיש ביותר, ולא מעט יהודים העדיפו למות מאשר לאכול חזיר.
שבת שלום!
;){kind=link}