"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל."
אנטואן-פרנסואה קלה, דיוקן לואי ה- 16 בבגדי הכתרה, 1779, שמן על בד, 278 X 196 סמ', ארמון וורסי
מה הקשר, תשאלו, בין פרשת השבוע למלך לואי ה- 16, אחרון מלכי צרפת, שתחת השם "האזרח לואי קפט" הניח את צווארו תחת הגליוטינה שעמדה בכיכר הקונקורד ב- 21 בינואר 1793? הוא נולד השבוע, ב- 23 באוגוסט 1754, בכור ליורש העצר לואי שמת ב- 1765, וכך נסללה דרכו לכס מלכות. כשהיה בן 15 נישא לנסיכה לבית הבסבורג, מריה אנטוניה (מרי אנטואנט בפי הצרפתים), צעירה ממנו בשנה. לאחר שבע שנות נישואים נולדה ילדתם הראשונה, ואחריה שני בנים (שהראשון מהם נפטר בגיל צעיר) ובת נוספת.
אנטואן-פרנסואה קלה היה צייר החצר של המלך, וקיבל את ההזמנה לצייר את הדיוקן הרשמי של המלך למטרות דיפלומטיה – הוא היה אמור להיות מועתק ומופץ בין חצרות מלכות שונות. בציור, העוקב אחר מסורת הדיוקן הרשמי של מלכי צרפת (לואי ה- 14 מאת היאסינט ריגו, ולואי ה- 15 מאת לואי-מישל ואן לו) מתואר המלך עומד בגודל טבעי לבוש בחולצת משי ארוכת שרוולים, בתחתונים מנופחים, בגרבי משי לבנים, בגלימת ההכתרה ובנעליים בהירות בעלות אבזם גדול ועקב אדום כנהוג בקרב אצילי וורסי. בשמאלו מחזיק כובע בעל נוצה וימינו נשענת על מטהו. על כרית מרופדת בקטיפה המעוטרת בסמל בית המלוכה הצרפתי – התלתן – מונח כתרו של המלך ויד הצדק. יד זו מסמלת את יכולת עשיית משפט הצדק של המלך. היא מוכספת ופונה אל השמיים, וכל אצבע מסמלת רעיון מופשט אחר: האגודל מסמלת את האל, האצבע את החכמה, האמה את הרחמים, הקמיצה את המוסר והזרת את החזרה בתשובה. שני ענקים מקשטים את כתפיו וצווארו: האחד הוא סמלו של מסדר רוח הקודש, והשני הוא סמלו של מסדר גיזת הזהב. על ירכו השמאלית נחה חרבו של קרל הגדול. מוסתר כמעט כולו מאחורי המלך ניצב כסו של המלך. על החלק שמציץ, הנראה כמו מגן מוזהב, מתוארים האלגוריה של הצדק וסמלה של רומא העתיקה, אשר מי שמחזיק בהם הוא בעל היכולת לשפוט אנשים ולהענישם בהלקאתם או בעריפת ראשם (כמה אירוני!).
שום היסוס, שאלה, פקפוק או תהייה במעמדו של המלך וביכולותיו הבלתי מוגבלות לא היו בשלב זה, לפחות לא באופן גלוי. אך ככל שלטון מושחת ובעל כוח בלתי מוגבל, גם שלטון מצא את סופו בידי אנשים שהוכרחו להאמין ששליטם הוא אל. אשתו, המלכה מרי אנטואנט, קראה את המפה הפוליטית קצת יותר טוב מבעלה, וניסתה לשנות את תדמיתה בעיני העם – מאישה פזרנית ונהנתנית, אוהבת משקאות ותכשיטים, לאישה צנועה ואם טובה - אך היה זה בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי, והיא "זכתה" לעלות לגרדום כחודשיים לפני בעלה.
שבת שלום!
;){kind=link}