עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
גוטו  (4)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
אל-גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
גיימס טיסו  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
קודקס מנסה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אלאונור מאקוויטניה  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דורר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
ורמיר  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
ליגוצי  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מיכלס  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קלימט  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


על ניצחונות וכניסות

26/08/2018 11:19
מרגו סטרומזה-אוזן
אל גרקו, גוטו, קשת טיטוס, קשת קונסטנטין
לאחר 5 ימי קרבות, ב- 26 באוגוסט 1944, צעד הגנרל דה-גול תחת שער הניצחון בשאנז-אליזה בפריז המשוחררת (לאחר שנתיים וחודשיים שהייתה תחת הכיבוש הנאצי). הגנרל דה-גול עמד בראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית. הוא הגיע לפריז יום קודם לכן, ונאם בפני קהל שהתאסף מול בית העיריה. מצעד הניצחון החל משער הניצחון, וחצה את העיר בדרך ההיסטורית היא "הדרך הקדושה" עד לקתדרלה של נוטרדאם, בה התקיימה תפילה לכבוד שחרור העיר.
בלינק הבא תוכלו לראות את מסלול מסע הניצחון, וצילומים היסטוריים מאותם רגעים.
23 שנים מאוחר יותר, צעד שר הביטחון דאז, משה דיין, את מסע הניצחון שלו. הוא נכנס לירושלים דרך שער האריות, זמן קצר אחרי שהצנחנים הגיעו אל הכותל והרב הראשי לישראל שלמה גורן תקע שם בשופרו בבחינת עליונות צבאית בזכות האמונה הצודקת, בדומה לנקודת הסיום של מסע הניצחון של דה-גול בקתדרלת נוטרדאם. אלא שדה-גול בא מבית קתולי אדוק, וינק את ערכי הנצרות מילדות; דיין, לעומתו, גדל בדגניה א'. ואכן, הוא לא דחף לכיבוש העיר ולא השתתף בישיבת הממשלה בה הוחלט על כך. יחד עם זאת אהבה וחוש להיסטוריה לא חסרו לו, והוא הנחה את אילן ברונר, צלם לשכת העיתונות הממשלתית, לעקוף אותו בכניסה לשער האריות כדי לצלם אותו מן החזית מלווה ברמטכ"ל יצחק רבין לימינו ובאלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס לשמאלו. 
      
כניסות ניצחון היו תמיד חלק מהשפה הוויזואלית התעמולתית בה השתמשו מנהיגים פוליטיים-צבאיים. הרומיים שכללו את השיטה ונהגו לבנות שער להנצחת ניצחונות צבאיים עם אויביהם בכל רחבי האימפריה. השער קושט בתבליטים שהנציחו את רגעי ההכרעה/הניצחון, כדוגמת תבליט החיילים הרומיים הנושאים את כלי בית-המקדש היהודי שהועלה באש בחלק הפנימי של שער טיטוס (82), או תבליטי הקרב על גשר מילויוס שעל נהר הטיבר ברומא, בו הכריע הקיסר קונסטנטין את הקיסר מקסנטיוס, המתוארים על שער קונסטנטין (315) אם אזכיר רק שניים מאלה שהוקמו ברומא. 
     
קשת טיטוס, 82 לספירה, רומא, ופרט מתוך התבליט המעטר את חלקה הפנימי של הקשת בו נראים חיילים רומיים הנושאים את שלל המלחמה: כלי הקודש מן המקדש היהודי
     
קשת קונסטנטין, 315 לספירה, רומא, ופרט מתוך התבליט המקיף את הקשת מבחוץ ומתאר את הקרב על גשר מילויוס

במהלך הרנסנס נמשך נוהג זה, אך מפאת קוצר הזמן והמשאבים נהגו לבנות שערים מחומרים קלים שפורקו לאחר המצעד. ידיעותינו על יצירות אפמריות אלה מקוטעות, ומבוססות על עדויות כתובות הכוללות לעיתים רישומים או פרטי חוזים עם האמנים השונים שגויסו אד הוק למשימה.

הקשר בין הכניסה המלכותית-צבאית לעיר (בין אם לרגל כיבושה ובין אם לרגל הנכחה שלטונית) לבין משמעותה הדתית, נעוץ בוודאי בפרגמטיזם פוליטי שהיה למנהיגים רבים, אך גם בכניסתו הצפויה של המשיח לירושלים ביום הדין האחרון - ובחזרה הגנרלית לכניסת הגאולה, שנערכה בירושלים לפני כמעט 2000 שנה, בשנת 32 לספירה בקירוב. אני מתכוונת לכניסתו של ישו לירושלים ביום שישי, שבוע בדיוק לפני צליבתו. ישו נכנס לעיר דרך שער הרחמים רכוב על חמור לבן. המונים מתושבי העיר חיכו לו בתוך ומחוץ לעיר, פורשים את גלימתם על הארץ לאות כבוד, וילדים, כמו בכל העולם, טיפסו על העצים כדי להיטיב לראות.
 
"כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית־פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנֵי תַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ לָהֶם: "לְכוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וּמִיָּד תִּמְצְאוּ אָתוֹן קְשׁוּרָה וְעַיִר אִתָּהּ. הַתִּירוּ אוֹתָם וְהָבִיאוּ אֵלַי. וְאִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם דָּבָר, תֹּאמְרוּ 'הָאָדוֹן זָקוּק לָהֶם' וּמִיָּד יִשְׁלַח אוֹתָם".  כָּל זֶה קָרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם דְּבַר הַנָּבִיא   "אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן: הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת". הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ וְעָשׂוּ כְּמִצְוַת יֵשׁוּעַ. הֵם הֵבִיאוּ אֶת הָאָתוֹן וְאֶת הָעַיִר וּלְאַחַר שֶׁשָֹמוּ עֲלֵיהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם הוּא יָשַׁב עֲלֵיהֶם.  רַבִּים מִן הֶהָמוֹן פָּרְשׂוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ וַאֲחֵרִים כָּרְתוּ עֲנָפִים מִן הָעֵצִים וְשָׁטְחוּ אוֹתָם עַל הַדֶּרֶך. וַהֲמוֹן הָעָם שֶׁהָלְכוּ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו קָרְאוּ: "הוֹשַׁע־נָא לְבֶן־דָּוִד! בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה! הוֹשַׁע־נָא בַּמְּרוֹמִים"! בְּהִכָּנְסוֹ לִירוּשָׁלַיִם הָמְתָה כָּל הָעִיר וְהַכֹּל שָׁאֲלוּ: "מִי הוּא זֶה?"הֵשִׁיבוּ הֲמוֹנֵי הָעָם: "זֶה הַנָּבִיא יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל." (הבשורה על-פי מתי, פרק 21, פסוקים 11-1).

ולאן הלך ישו ישירות? אל בית המקדש, וטיהר את חצרות המקדש מן הרוכלים והסוחרים.
 
אל גרקו, ישו מגרש את הסוחרים מחצר במקדש, 1600 בקירוב, שמן על בד, 106 על 130 סמ', הגלריה הלאומית, לונדון
במרכז הציור עומד ישו, חגורתו בידו הימנית המונפת להנחיתה כשוט על הסוחרים הנמצאים מימינו, בעוד תלמידיו משמאלו. ההבדל בין הצד הרע, המלא תנועה, לצד הטוב, השקט, מקבל חיזוק בתבליטים המפוסלים משני צדי הקשת: מעל הסוחרים מתואר הגירוש מגן העדן בעוד שמעל לתלמידים מתוארת עקדת יצחק שהיא פרפיגורציה לצליבתו של ישו: מכמעט הקרבתו של הבן על-ידי אברהם האב, להקרבתו המלאה של הבן על-ידי האל האב.

שער הניצחון בפריז, הניצב במרכז כיכר שארל דה-גול, הוקם לזכר ניצחנו של נפוליון באוסטרליץ, ונבנה במהלך 30 שנים, מ- 1806 ועד ל- 1836 בסגנון הנאו-קלאסי – כלומר מבוסס על מודל/ים מן העת העתיקה. כמו קשת טיטוס, קשת הניצחון בפריז כוללת רק פתח אחד שגובהו קצת פחות מ- 30 מ', מה שאיפשר, אך בקושי, למטוסו של שארל גודפרואה לעבור מתחתיו ב- 7 באוגוסט 1919 כמחאה על-כך שהטייסים הצטוו לצעוד ברגל, יחד עם החיילות הרגליים שומו שמיים, במצעד הניצחון של מלחמת העולם הראשונה, ב- 14 ביולי אותה השנה.

ארבע קבוצות פיסוליות בגובה 18 מ' מוצבות על בסיסים מעטרות את קשת הניצחון: 'הניצחון של 1801' שפוסלה על-ידי ז'ן-פייר קורטו, 'הרזיזטנס' ו'השלום' שפוסלו על-ידי אנטואן אטקס ו'יציאת המתנדבים' (או בשמה העממי 'המרסייז') שפוסלה בידי פרנסואה רוד. ארבע קבוצות אלה פוסלו במיטב המסורת הנאו-קלאסית:
      
ז'ן-פייר קורטו, הניצחון של 1801                        אנטואן אטקס, הרזיזטנס של 1814
    
אנטואן אטקס, השלום של 1815                            פרנסואה רוד, יציאת המתנדבים של 1792
במרכז כל קבוצה פיסולית מתואר גבר עומד בנינוחות (ב'ניצחון', וב'שלום') ובתנועה (ב'רזיזטנס', וב'יציאת המתנדבים'), לבוש בגלימה ובשריון רומיים ('הניצחון', 'יציאת המתנדבים') או בעירום (ב'הרזיזטנס', וב'השלום'), ומעל לגברים סוככות על הקבוצות ארבע דמויות נשיות – פרסוניפיקציות של הניצחון והגבורה. רוחה של התקופה הנאו-קלאסית מתגלמת כאן במלוא הדרה והדרת הנשים שבה: הגברים הם המובילים את העולם בעתות מלחמה כמו גם בעתות שלום. הנשים הן רק קישוט.

ועוד דבר גדול, בקטן - ההבדל בין תיאור הכניסה לעיר מן החזית לבין תיאורה מן הצד: 
     
הסמיוטיקה, תורת הסימנים, מנסה להגדיר כיצד מתקשרות יצירות אמנות עם הצופים שלהן. לכל צורת הצגת סיפור יש מסר שונה המתקבל אצל הצופה. באופן ברור, ישו המתקדם משמאל לימין לקראת אנשי ירושלים, נשאר במרחב הציור - התקדמותו בציר מקביל למישור התמונה משאירה אותנו הצופים צופים במחזה שעוד מעט יעבור ויצא מן המסך אל מחוץ לתווך הראייה שלנו, בעוד ששלושת הגנרלים הפוסעים לקראתנו הופכים אותנו לחלק מן הסיפור. יש כאן כמובן גם הבדלים של מדיום ושל קונטקסט תרבותי, אך באופן בסיסי שתי היצירות פועלות 'בשיטות' נרטיביות שונות. 

Leakeinan
uzan
26/08/2018 16:41
פוסט מרתק. הכניסה של ישו דרך שער הרחמים ןבעיקר הילדים שעלו על העצים...ממש משעשע! חשבתי שאלו מלאכים.
Leakeinan
27/08/2018 16:01
נקווה שביבי לא יקרא את הפוסט הזה וירצה תמונת נצחון משלו. בעצם אפשר לצלם אותו נכניס - ומכניס אותנו - בשערי הגהנום (אבל זה בטח חומר לפוסט אחר!)
מרגו סטרומזה-אוזן
28/08/2018 15:29
רעיון מצוין!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: