"...תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל. ועָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל; וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל-צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ. ישָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר: גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ. גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן. וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי-אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא-יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ. וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל-אַרְצֶךָ; וְהֵצַר לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ בְּכָל-אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ. הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר. מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ. הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג, וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ. וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ, וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד, כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל, בַּסָּתֶר, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ..." (דברים, כח': מז-נז)
פרנסיסקו דה גויה, סטורנוס טורף את אחד מילדיו, 1820 בקירוב,
ציור קיר שהועבר לבד, 146 על 83, מוזיאון הפרדו, מדריד
היש עונש אכזר יותר - אב האוכל את בניו?
את הציור הקשה הזה צייר גויה על קיר חדר האוכל בבית הכפר שלו ליד מדריד. בשנים אלה היה גויה בן 73, חולה וחירש מזה זמן רב. שמו של הציור לא ניתן על-ידי הצייר, אלא רק אחרי מותו, אך נקל להבין את המתואר: זהו סיפור מן המיתולוגיה היוונית בו קרונוס הטיטן (סטורנוס הרומי, אל הזמן) שמע נבואה שאחד מילדיו יירש את מלכות השמיים תחתיו (כפי שהוא ירש את המלכות כשגרש את אביו אורנוס). על-מנת למנוע את התגשמות הנבואה, החליט קרונוס לטרוף את בניו מיד עם בהיוולדם. מקורו של הסיפור בחיבור תיאוגוניה (= תולדות האלים) המיוחס להסיודוס, בן המאה השמינית לפנה"ס.
אחרון בניו של קרונוס, זאוס, חומק מגורל נורא זה – אמו יולדת אותו במערה בכרתים ומגישה לאביו אבן עטופה בבד אותה הוא בולע בביס אחד מבלי לשים לב למעשה הרמייה. כשזאוס גדל הוא חוזר ומכריח את אביו "להקיא" את אחיו (בגרסה אחרת זאוס פותח את בטנו של קרונוס) ויורש את מלכות השמיים תחתיו, ללמדנו שאין איש, אפילו לא קרונוס, היכול לחמוק מגורלו.
הציור של גויה מבקש לתאר יותר מאשר את הסיפור המיתולוגי כמובן. הוא מבקש לתאר באופן אלגורי את המחיר שמשלמים אזרחי ספרד - "בניה של האומה" בגין הכוח והשררה המפעילים את המלך פרדיננד השביעי אחוז הטירוף, השש להקים מחדש את המשטר המונרכי האבסולוטי בספרד לאחר שנפוליון כבש את ספרד ב- 1808 וגרש את פרדיננד השביעי. כשחזר זה לשלטון, אסר המלך רבים מבני הפלוגתא שלו הליברלים - עיתונאים, סופרים ומוציאים לאור - עד שפרצה מלחמת אזרחים. גויה ראה את הנולד - חצר מלוכה המוכנה להקריב את בניה ולו רק מן הפחד לאבד שוב את כתרה. אך ראו – גם בעל הכוח משלם על מעשהו הנתעב: קרונוס הולך ונעלם, נספג בתוך הרקע, חלקי גופו נמוגים אל האפלה העוטפת אותו.
שבת שלום!
;){kind=link}