"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע. אשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ--וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ואִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--וַעֲבַדְתָּם. הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ." (דברים, ל':טו-יט)
ז'אק ליפשיץ, תפילה, 1943, ברונזה, 108 על 63.5 סמ', מוזיאון פילדלפיה לאמנות
הדמות החידתית, השסועה, העטופה בטלית, הנצבת בודדה בלב הלהבות, אוחזת בידה האחת בתרנגול כפרות ובידה השנייה בספר תפילה, היא תיאור, ומשל וסמל ליהודי המתפלל את תפילות הימים הנוראים של שנות מלחמת העולם השנייה ולתפילות הימים הנוראים הבאים עלינו במהלכן נקבעים גורלות היהודים.
בפסל זה, כמו באחרים (אם וילד למשל), הצליח ז'אק ליפשיץ למזג בין כאבו האישי על משפחתו שנשארה בליטא ונספתה במהלך המלחמה, לבין זעקת העם היהודי על מוראות השואה. מה הקשר בין הפסל של ז'אק ליפשיץ לפסוקים שבחרתי מן הפרשה? אבי, ז'אק סטרומזה, שהיה אסיר באושוויץ ממאי 1943 ועד לצעדת המוות בינואר 1945, ושוחרר עם-ידי האמריקנים במאי 1945 ליד מטהאוזן, כתב את זכרונותיו בספר שכותרתו "ובחרת בחיים", וכך צירוף מילים אלה מקושר אצלי תמיד עם השואה. הזיהוי בין החיים והטוב לבין המוות והרע, והחופש לבחור ביניהם הנתון לכל אדם בכל רגע בחייו, אינו תמיד מובן מאליו. אבל אם בוחרים בטוב - טוב זה הוא המאפשר להמשיך לחיות.
שנדע לבחור בטוב כדי שהשנה הבאה עלינו תהיה טובה.
;){kind=link}