עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
רובנס  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
מיכלאנגלו  (3)
משה  (3)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רמברנדט  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פירנצה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


תרנגול כפרות

17/09/2018 13:44
מרגו סטרומזה-אוזן
שאגאל, פטרוס, תרנגול כפרות
"מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יוה"כ, לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג" (שולחן ערוך, אורח חיים, ס' תר"ה).
התרנגול הפך לגורם משמעותי בכלכלת המערב בתקופה הרומית. מאז הוא נוצל ומנוצל לתעשיית המזון באופנים ההופכים את חייו הקצרים מאוד למסכת ייסורים איומה: מספר התרנגולות שנשחטים בכל שנה על-פני כדור הארץ מוערך בלמעלה מ- 50 מיליארד. השבוע יצא משרד החקלאות בקריאה נרגשת לציבור במטרה לשנות את רע הגזרה של תרנגולות ארצנו בערב יום הכיפורים, ותחת הסיסמה "ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזרה" מתבקש הציבור להמיר את הכפרה במתן צדקה. מסופקני אם פניה זו לציבור נובעת ממניעים הומניטריים, ובכל זאת יש סיבה לשמוח ולקוות שבעניין זה ישמע הציבור בקול שר החקלאות, ואחד המראות המזוויעים של ילדותנו בערב יום הכיפורים בשוק מחנה יהודה בירושלים - שהיה מושך אותנו בחבלי קסם לראות ולהיגעל (ולא להיגאל) - יחלוף מן העולם. 

התרנגול - פנים רבות לו, ואחד הציירים שהתעמק באופיים של תרנגולות (ועופות בכלל), בדיוקנאות אישיים או בדיוקנאות משפחתיים, היה מלכיאור ד'הונדרקוטר (Melchior de Hondecoeter, 1635-1696), צייר הולנדי, ציורים מרעננים בתוך ים ציורי הטבע הדומם בהם מככבים תרנגולים (ופסיונים ועופות למיניהם) תלוים ברגליהם...
 

 התרנגול מככב בברית החדשה, באחת הנבואות של ישו המתגשמת בשחר יום השישי בו נצלב. ישו מתנבא בפני תלמידו האהוב, כייפא/פטרוס: "אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לי." (הבשורה על-פי מתי, כו, 34). ואכן, למרות מחאותיו של כייפא והבטחותיו שלעולם לא יתכחש למורהו, פטרוס מתכחש לקשר ביניהם שלוש פעמים במהלך תשאולו של ישו אצל הכוהן הגדול לפני שמביאים אותי להישפט בפני פילאטוס, הנציב הרומי.
הנה דף מספר שעות המתאר את המסופר בברית החדשה על התכחשותו של פטרוס עוד לפני קריאת התרנגול, המתואר מימין בין שני העמודים: ליל ניסן בירושלים, שומרים עומדים ומתחממים סביב מדורה בקרבת בתו של הכהן הגדול, פטרוס בשיער ובזקן אפור, בשמלה כחולה וגלימה אדומה המוחזקת בחגורתו, עונה בשלילה לשאלתה של האישה האם הוא מכיר את ישו הלבוש שמלה בצבע תכלת והנראה מעבר לשער, בקרבת השומרים שתפסו אותו. הציור צויר על-ידי סימון בנין, צייר במחצית הראשונה של המאה ה- 16 בברוג'. הוא גדל בבית אמנותי, והתמחה בציור כתבי יד, בעיקר ספרי שעות, בהם יכול היה להביא את מיומנותו לשיאים: ציורי ז'אנר של איכרים בעבודתם – מגמה שהשפיע באופן מובהק על פיטר ברויגל האב. אפשר לראות את פיתוחי המסגרת המצוירים בפינות העליונות של הציור כאילו הייתה זו מסגרת של חלון דרכו ניבט הנוף המצויר. בנינג נישא פעמיים והיה אב ל- 6 בנות, שתיים מהן המשיכו את המסורת המשפחתית: האחת התפרנסה מציור דיוקנאות מיניאטוריים באנגלייה והשנייה הייתה לסוחרת אמנות חשובה במאה ה- 16. 
מיקומו של התרנגול בחלק העליון של הקומפוזיציה נראית גם בהגדה לפסח אשכנזית מאמצע המאה ה- 15 שעוטרה על-ידי יואל בן שמעון פרייבוש השמורה בספרייה הבריטית בלונדון. בקצה העליון שמאלי של דף 12 מופיעה "שיר בעל צורה" (Carminem figuratum) תרנגול שקווי המתאר של גופו מכילים מילים של פיוט (שלא הצלחתי לפענח). 
 
     
כיצד מגיע תרנגול – שבמהלך ביותו באלף השלישי לפנה"ס איבד את נוצות התעופה שלו ומאז הוא מגדל אפרוחים על הקרקע ולא גוזלים על העץ – לפינות העליונות דווקא של הציור? וכיצד זה קשור לעיטור שבשבות בתרנגולים?  
בערך במרכזה של רקמת ביו (Bayeux), שאורכה כ- 70 מ' שנרקמו כנראה על-ידי נזירות אנגליות שנים ספורות לאחר כיבושי הנורמנים את אנגליה בשנת 1066, מתוארת מימין תהלוכת הבאת גופתו של המלך אדוורד לקבורה בכנסיית פטרוס השליח בלונדון, היא כנסיית ווסמינסטר, ב- 6 בינואר 1066 (Hic portatur: corpus Eadwardi regis ad ecclesiam sancti Petri Apostoli). מצדה השני של הכנסייה נראה איש מטפס על גג הכנסייה לקבוע שם שבשבת שבראשה תרנגול – דבר שנעשה, יש להניח, עם חניכת הכנסייה, ב- 28 בדצמבר 1065, כמה ימים לפני מותו של המלך שזכה להיקבר בה.
בימי הביניים ייחסו לתרנגול את חכמת ידע הזמן, הוא שידע שהלילה עומד להיגמר וקרא בקול גדול להשכים את בני האדם למלאכת יומם. השבשבת העתיקה ביותר ששרדה בדמות תרנגול מתוארכת לתחילת המאה ה- 9, ושמורה בלומברדיה.
     
התרנגול המוזהב העומד על הצלב מקובע למקום בו התרחשה, לפי המסורת, ההתכחשות של פטרוס בירושלים, לימים כנסיית גליקנטו (בלטינית גלוס = תרנגול, קנטו = קורא) שבהר ציון. אלא שעל-פי טקסט הבשורות פטרוס התכחש בפתח ביתו של הכהן הגדול, שהיה בעיר העליונה (וכך גם אצל יוספוס פלביוס). נראה שהקישור בין שבשבת לתרנגול נעוצה בזיהוי הכנסיות שנבנו על-שם פטרוס הקדוש: תרנגול הוצב על צלב על גג הכנסייה, ואז איחדו בין השבשבת, הצלב ותרנגול, ועל גג בתים הורידו את הצלב.
בשל תכונותיו כשומר וכלוחם ללא חת גאוותן, הפך התרנגול לאחד מסמלי צרפת. המסורת מספרת שבזמן כיבושיו של יוליוס קיסר את גאליה, שלח אליו אחד הקצינים הגאלים תרנגול כסמל לעמידתם של הגאלים מול צבאות הרפובליקה הרומית. בתשובה, הזמינו יוליוס קיסר למשתה, בו הוגש לו אותו התרנגול עצמו מבושל ביין... ומאז מככבת המנה כאחת ממנות הדגל של המטבח הצרפתי המסורתי. הקשר בין הצרפתים לתרנגול מבוסס גם על כפל המשמעות של המילה Gallus בלטינית: מצד אחד תרנגול ומצד שני תושב גאליה. 
לאוהבי העוף מבינכם, הנה המתכון לעוף ביין, באנגלית אמנם, אך במבטא צרפתי מתבקש:

השכווי או הגבר, שתי מילים נרדפות לתרנגול בעברית, מופיע לעיתים קרובות בציוריו של שאגאל. בציור זה הגבר, סמל הכפרות, הגאה, הלבן, מודע ליופי זנבו ומביט בזוג המתנשק המתואר עליו, בעוז ידו הימנית האוחזת במכחול מציירת את דמותה של אישה בשמלה אדומה הנמוגה כרוח רפאים, ומייצגת אולי את בלה, אשתו האהובה שנפטרה שלוש שנים קודם לכן, ב- 1944. 
 
מרק שאגאל, התרנגול, 1947, שמן על בד, 126 X 91 סמ', המוזיאון לאמנויות יפות, ליון
גמר חתימה טובה
uzan
17/09/2018 15:18
פוסט מאוד מעניין.
כילד כנראה בן שש, לא אוכל לשכוח מחזה נוראי בשוק מחנה יהודה בירושלים כנראה בערב יום כיפור אחד. נחרדתי לראות תרנגולות ערופות ראש מפרפרות למותן בזמן שאנחנו צועדים בשלוליות של דם....מראה שסחבתי שנים. מה גם שלא טרחתי לשאול ולא טרחו לבסביר לי את אשר רואות עיניי...זו ממש דרך יפה להעביר לתרנגול את החטאים, להרוג אותו ולהתחיל מחדש...היום יקראו לזה "ריפרש"...מה רע?
גלעד
17/09/2018 21:19
ממש מעניין אמא. לא חשבתי של תרנגול הייתה כזו חשיבות בעבר. מזל שאצלנו לא מסובבים תרנגולים מעל הראש (מקסימום בריסקט חח). סתם..
איתי
18/09/2018 09:50
מרגו יקרה
בדרכי שלי אני מוצא שילוב משעשע משהו בין הומור עצמי של גברים לבין סרקזם מחויך של נשים, בהקבלת הגברים לתרנגולות וזו גם נקודת המבט שאני מציע להוסיף לכל הביטויים האומנותיים שסקרת. כולנו נעדרי פרופורציה בין הגאוותנות וההדר הנלווים למניירות שלנו, לבין מעמדנו וכוחנו בפועל...
ומכאן גם התודה לחמלה שאת מבטאת לכל התנגולים שבקלות רבה מסובבים אותם לכפרות או סתם כדי שיבינו את מקומם....
חתימה טובה וד״ש חמה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: