עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
רובנס  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
מיכלאנגלו  (3)
משה  (3)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רמברנדט  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פירנצה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


לחיי ההשכלה הרחבה והיושרה האינטלקטואלית!

14/10/2018 16:15
מרגו סטרומזה-אוזן
הודון, וולטר, נטייה, רפאל
פתיחת שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה הייתה, והינה עבורי גם כיום, יום חגיגי (בין אם יש שביתה ובין אם לאו) מרגש ומלחיץ כאחד, במעמדי בעבר כסטודנטית ובמעמדי כיום כמרצה – חדוות הלמידה, הישיבה בספרייה (שקט בבקשה!), הנבירה בספרים, ההפסקות בקפיטריה, הפגישה עם סטודנטים ישנים וחדשים, ההבטחה שהשנה אהיה תלמידה, מרצה או חוקרת טובה יותר (מה שאינני עושה כמעט, לפחות לא בהגדרה האקדמית הצרה) – כל אלה הם הבטחה לעתיד מעניין, חופשי ונטול גבולות.

אם יש יצירה אחת, הנושאת בתוכה את כל הרגשות הללו ואף יותר, הרי שהיא "אסכולת אתונה" של רפאל.
 
רפאל, אסכולת אתונה, 1509-11, פרסקו, 500 על 770 סמ', הארמון האפוסטולי, מדינת הוותיקן
מצד אחד הסדר המופתי של האדריכלות, מיקום הצייר ונקודת המגוז במרכז הציור (גם ימין-שמאל וגם למעלה-למטה) בין אבות הפילוסופיה היוונית, מעיינות הידע, אפלטון ואריסטו החוסים תחת הקשת הרחוקה, ומצד שני האקראיות (לכאורה כמובן) של הדמויות האחרות, הפזורות בין "האבות המייסדים" לבין הצופה, בקבוצות קבוצות הדנות בענפי הידע השונים, ואי ההיתכנות של כל הדמויות האלה לדור הכפיפה אחת מן הטעם הפשוט שחיו בהפרשי זמן גדולים מאוד: מן המאה ה- 6 לפנה"ס ועד למאה ה- 16 לספירה - פיתגורס מסמוס שחי במאה ה- 6 לפנה"ס (הדמות השנייה משמאל בשורה הראשונה בגלימה לבנה), דרך פלוטינוס שחי במאה ה- 3 לספירה (הדמות השלישית מימין על המדרגה האחרונה בגלימה אדומה) ועד למיכלאנג'לו (הרוכן על תיבה בקדמת הבמה בשמלה בצבע לילך) שרפאל הוסיפו לפרסקו בשלב האחרון כמחווה לאמן הענק (תרתי משמע) ששכב על הגב בראש פיגומים וצייר את תקרת הקפלה הסיסטינית באותן השנים בדיוק.
הפרסקו מצויר על אחד מקירות "הסטנזה" - החדר ששימש כספרייתו של האפיפיור יוליוס השני. רפאל הוזמן על-ידי האפיפיור לצייר את כל קירות החדר, משימה שארכה כארבע שנים. כל קיר הוקדש לאחד מענפי הידע העיקריים: השירה, התיאולוגיה, החוק והפילוסופיה. 

רגע השיא עבור סטודנטים רבים הוא רגע ההכרה הרשמית בעבודה הרבה שהשקיעו במהלך השנים: טקס קבלת התעודה. מה רחוק זיכרון הטקס שלי מטקס קבלת התעודה שהתקיים בקימברידג', אנגליה, באמצע המאה ה- 19, המתואר בציור של רוברט ב. פארן הבריטי! עמדנו בחום יוני ברחבת הטקס מול בניין הספרייה שבאוניברסיטת בן גוריון. הרחבה הייתה מרוצפת בשורות שורות של כסאות כתר פלסטיק לבנים, ופסענו בהתרגשות, מזיעים מתחת לגלימות העטלף השחורות, ברעש הבלתי פוסק שעלה מן הקהל שאיבד מזמן את הסבלנות ואת החשק להקשיב ולמחוא כפיים.
 
רוברט ב. פארן (Farren), בוקר קבלת התעודות, קיימברידג', טריניטי קולג', 1863, שמן על בד, 101 על 216 סמ'
טריניטי קולג', השייך לאוניברסיטה של קיימברידג' שהיא אחת האוניברסיטאות הוותיקות בעולם, נוסד על-ידי הנרי השמיני במחצית הראשונה של המאה ה- 16. במרכז הציור מתוארת הקפלה שנבנתה אחרי מותו של הנרי השמיני על-ידי שתיים מבנותיו, מרי הקתולית ואליזבת' הפרוטסטנטית, ולמרות שנבנתה תחת בית טיודור מאפייניה האדריכליים הם גותיים (לעומת המבנה מצד ימים שמאפייניו הסגנוניים מעידים על השפעות מאדריכלות הרנסנס – הסמי-עמודים עם הכותרות הקורינתיות המעטרים את החזית, גודל החלונות וצורתן, מקצב הקשת-משולש-קשת בקישוט שמעל החלונות, ועוד). 

לפני שנוסדו האוניברסיטאות (במאה ה- 11 אונ' בולוניה) מרכז הידע היה בספריות המנזרים ובסקריפטוריה שלהם – האולמות בהם הועתקו ואוירו כתבי-היד. שם הועתקו כתביהם של אבות הכנסייה, ומאוחר יותר גם של הפילוסופים היוונים, עד שנמזגו הפילוסופיה היוונית והתאולוגיה הנוצרית לכדי שלמות אחת במהלך הרנסנס. למרות שהיה זה עולם גברי ברובו, היו גם מעט נשים שפעלו במרחב צר והצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית של המונופול הגברי על הידע. מנזרי הנשים של הקיסרות הקרולינגית במאות 9-8 פילסו את הדרך לנזירות אחרות בעמק הריין במאות 14-12, אך הפריצה אל המרחב הסקולארי (נשים שלא נדרו את נדר הנזירות) התרחש החל מהמאה ה- 14, בעידוד הכנסייה למרבה הפלא, שביקשה להשתמש ביכולות הקריאה של הנשים לחזק את האמונה בקרב הגברים הסקולארים. 
אחד הצינורות ששימשו את הכנסייה לעידוד הקריאה בקרב נשים סקולאריות היה השימוש בצמד של אם ובת - אנה ומריה. דמותה של אנה, אמה של מריה, הפכה למודל לחינוך ביתי: היתה זו באחריות הנשים כעת ללמד את בנותיהן (ובניהן) לקרוא. הספר הראשון והחשוב ללמוד הקריאה היה ספר התהילים, ולאחריו שימשו ספרי התפילות. כתבי-יד אלה הכילו ציורים ובהם תיאורים של אנה המלמדת את בתה מריה לקרוא, כמו זה הנראה לפניכם, הלקוח מספר שעות (ספר תפילה) מצרפת מסוף המאה ה- 15:
 
אלא שמהר מאוד נשים שידעו לקרוא לא הסתפקו במזמורים ובתפילות, ונשאו עיניהן, רחמנא ליצלן, אל ספרות תועבה כמו רומנים, ומשם הייתה הדרך אל התדרדרותן הבלתי נמנעת של הנשים קצרה מאוד (ואת הלקח הזה למדו היטב כמה קבוצות גברים - שאם נותנים לנשים ספר הן לוקחות את כל הספרייה).

דילוג רחב מביא אותנו אל המאה ה- 18, עת ניהלו נשים את הסלונים הספרותיים החשובים של פריז, ביניהן הגברת מרי ת'רז רודט ז'אופרין (Marie Thérèse Rodet Geoffrin, 1699-1777). במשך למעלה משנות דור הזמינה הגברת ז'אופרין מאות מאנשי הרוח והאמנות של תקופת ההשכלה אל סלון ביתה ברחוב סנט הונורה בפריז. 
 
ז'ן-מרק נטייה, דיוקן הגברת ג'ופרין, 1738, שמן על בד, 145 על 115 סמ'
ציור זה, האופייני לסגנון הרוקוקו בצרפת בכלל ולצייר נטייה בפרט, מתאר את הגברת ז'ופרין יושבת בחיק הטבע, מרפקה שעון על ספר המשמש אטריבוט לידע. לבושה של הגברת מורכב משמלה לבנה רכה מאוד החושפת את כתפיה הענוגות וחלק משדיה, כמנהג הזמן והמקום, שגרס שככל שמעמדו של האדם גבוה יותר כך הוא יכול להסתפק בפחות בד ולהתערטל בציבור. הגלימה האדומה החובקת את מתניה וירכה השמאלית, ועולה בגבה עד לכתפה השמאלית, מעניקה ניחוח קלאסי. 
הגברת הייתה בת 39 שנים בזמן הציור, שנעשה עוד לפני שהחלה במסורת הסלונים בביתה. מאמצע המאה ה- 18 ואילך היא נהגה להזמין לסלונה בערבי יום שני אמנים כגון הצייר בושה, בעוד ערבי יום רביעי נשמרו לאנשי ספר כמו את מבקר האמנות דידרו. 
 אניסט שארל גבריאל לה מונייה, קריאת הטרגדיה "היתום מסין" לוולתר בסלונה של הגברת ג'ופרין ב- 1755, 1812, שמן על בד, 129 על 196 סמ'
דיוקן קבוצתי זה מתאר את אחד מערבי יום רביעי כנראה. נוכחים בחדר נשות חברה, ברונים, נסיכים ואנשי דעה כמו מונטסקייה ודידרו. במרכז, נשען על שולחן קטן מכוסה מפת קטיפה ירוקה, יושב אדם המקריא בפאתוס מתוך ספר פתוח המונח בידו. הוא מקריא בפני הנוכחים את הטרגדיה היתום מסין לוולטר שיצא לאור באותה שנה, בעד וולטר המשקיף על הנעשה בחדר ממרומי דמותו המפוסלת בידו של הפסל הודון: 
 
ז'ן-אנטואן הודון, פרנסואה-מרי ארואט הידוע בכינוי וולטר, 1778, שיש, גבוה 48 סמ', מוזיאון הלובר, פריז
וולטר יותר מכל אדם אחר מסמל את רוח ההשכלה והיושרה האינטלקטואלית: הוא היה מחזאי, סופר, משורר, היסטוריון ופילוסוף. אחרי 20 שנה בגלות בשוויץ, חזר בגיל 83 לפריז בבריאות לקויה ומת בעיר כעבור חודשים ספורים. בחודשים המעטים הללו זכה לחיבוקו החם של הציבור, והודון, הפסל החשוב ביותר של התקופה, נפגש עימו פעמים מספר. בבאסט זה, שהוא אחד מכמה שפיסל, הודון לא ניסה להסתיר את עקבות הזמן, גם אם השיער שלראשו הוא פאה. מצחו הרחב, עיניו הזורחות וחיוכו מעידים על רוחו של האיש הגדול הזה, ששמו ניתן לאחד מבתי הספר התיכוניים של פריז, שידע כנראה ימים טובים יותר כי כיום הוא מדורג אי-שם במקום ה- 2230 מכלל התיכונים בצרפת. 

ולסיום אספר שביום שישי האחרון נכחתי בפגישת מחזור של בית-הספר התיכון בו למדתי בירושלים, "הליד"ה". הוזמנו השנה למפגש כל מי שסיים בשנה שנגמרה בספרה 8 (1948, 1858, 1968 וכך הלאה). לא היה זה מפגש פשוט לי ולרבים אחרים. רוב האנשים שאני מכירה זוכרים את שנות התיכון כשנים מורכבות ולעיתים קשות (מלבד בן-זוגי ירון שיחיה), אבל כל כמה שכל אחד מאיתנו נשא את סבלותיו הפרטיים בהרואיות במהלך אותן שנים, היה ברור לנו שאנו זוכים לאיכות הוראה וחינוך נדירים. 



ניקולא
14/10/2018 16:52
אני יכול להתענג על הטקסט שוב ושוב, ולא ימאס לי . איזה כיף מרגו!
מרגו סטרומזה-אוזן
14/10/2018 17:17
תודה יקירי, בדם ליבנו
רז קורצר
14/10/2018 20:01
תודה מרגו. בתי מתחילה בשבוע הבא את צעדיה הראשונים במרחב האקדמיה, כך שהטקסט שרקמת רלוונטי יותר מאי פעם עבורי, כהורה. תודה וחיבוק מתגעגע.
מרגו סטרומזה-אוזן
15/10/2018 07:24
בהצלחה רבה, הלוואי שהייתי במקומה (גם מתחיל מחדש וגם זוכה בך כאבא, לא במקום שלי אלא בתוספת...). מה עם המפלט האולטימטיבי - קפה וסרט בגן שמואל בקרוב? (למרות שנגמלתי מקפה)
uzan
15/10/2018 14:57
אכן, התיכון בשבילי היתה תקופה מרתקת..פעילות בתנועה, טיולים, מועצת תלמידים, וקצת לימודים. גם הבילוי ספרית בית העם היתה לחויה...לא לגמרי לימודית. קראתי יותר מפעמיים את הפוסט...תמיד מופתע מחדש מרמת הכתיבה ומידע הרב תחומי בפוסטים שלך...
floxy
17/10/2018 17:57
Hi Please dear reply me through my email ID, i have something very important to discussed with you. here is my email: 
(floxybaby2012@aol.com)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: