עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
משה  (3)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רמברנדט  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל גרקו  (1)
אל-גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


שיר הלל לפירנצה (1)

11/11/2018 17:23
מרגו סטרומזה-אוזן
דונטלו, מיכלאנגלו, בנדינלי, מדיצי
בסוף השבוע הראשון של החודש ביקרנו, ירון בן-זוגי ואנוכי, בפעם הראשונה בפירנצה. ידענו שהעיר היא שכיית חמדה, ולמרות זאת מצאנו את עצמנו מתפעלים מכל סמטה, מכל מבנה, מכל חלון ראווה – שאין מילה יותר נכונה לתאר את חלונות החנויות המעוצבות בטעם, גם אם מדובר רק בחנות סיגריות, לא כל שכן בחנות רהיטים או מסעדה...
פירנצה הייתה עיר רדומה עד למאה ה- 13, עת החלה לצמוח תעשיית הטקסטיל והצמר בעיר, וחשוב מכך תעשיית הכסף. כמרכז הבנקאות העולמית של המאות 15-14 הפכה פירנצה למרכז פוליטי בעל כוח עצום חרף מספר תושביה הקטן יחסית לערים אחרות באיטליה. משפחות הבנקאות של התקופה ובראשם משפחת מדיצ'י, אך גם משפחות ססטי, פורטינרי, אלביצ'י, רוצ'ליי, ברדי, פרוצי, השאירו כולן את חותמן בעיר. הכסף הרב של המשפחות הללו איפשר להן לתמוך באנשי רוח ובאמנים, כחלק מהאדרת הכוח וההשפעה שלהן על הפוליטיקה הפנימית של הרפובליקה של פירנצה בפרט והפוליטיקה האירופאית בכלל. 
אהבתם של בני המקום לעירם קיבלה ביטוי ויזואלי ושירי בציור הקיר של דומניקו די מיצ'לינו מ- 1465 שצויר בכנסיית הדאומו – מריה הקדושה של הפרח - של פירנצה (והיום נמצא במוזיאון הדאומו) המתאר את המשורר דנטה אליגיירי (1321-1256) מחזיק בספר שיריו הפתוח, כשהוא עומד מחוץ לפירנצה עירו האהובה ממנה הוגלה (ולכן הוא מתואר מחוצה לה). העיר מתוארת מימין לו, וגן העדן והגיהינום, המתוארים בפואמה הקומדיה האלוהית שפרסם בתחילת המאה ה- 14, משמאלו.
 וכך כתוב (בתרגומי הנוקשה):
"זה ששר על גן העדן, ועל שני האזורים באמצע הדרך ובמנזר, בהם הנשמות נשפטות,
מפקח על הכל ברוחו, כאן דנטה, משוררנו המומחה. פירנצה מצאה בו את אביה, חכם וחזק בדבקותו. המוות לא יפגע במשורר כזה. עבורו החיים האמתיים מתארים את ערכו, הם חרוזיו, והם מצבתו."

בציור נראים בתוך חומת העיר הכנסייה מריה הקדושה של הפרח, על כיפתה העצומה שבנה ברונלסקי, ומימין לה מגדל השעון של הפלצו ווקיו – הארמון הישן – בית העירייה של העיר, שני סמליה של העיר המופיעים בכל ציור פנורמי של העיר מקרוב או מרחוק (ציורי נוף הנקראים vedute).   

        

ברנרדובלוטו, כיכר הסיניוריה בפירנצה, 1740, שמן על בד, 61 על 90 סמ', בודפשט

אדוורדליר, נוף פירנצה מוילה סן פירנצה, ליד סן מיניאטו, 1864, שמן על בד, 48 על77 סמ', אוסף פרטי

 

הקתדרלה של פירנצה – כנסיית מריה הקדושה של הפרח או הדאומו בפי בני המקום – החלה להיבנות בסוף המאה ה- 13 לפי תכנית של ארנולפו די קמביו שתכנן גם את הפלצו ווקיו. לאחר מותו של האדריכל הואטה העבודה ופסקה כמעט כליל בשנים בהן היכה הדבר השחור בעיר (1348-51) ולאחריהן. העבודה על הכיפה החלה רק ב 1420 בתכנונו של פיליפו ברונלסקי ונמשכו 16 שנים במהלכן המציא ברונלסקי שיטה חדשה לקירוי כיפתי – שונה מן הקירוי הגותי ומבוסס על הקירוי של כיפת הפנתאון ברומא מן המאה השנייה לספירה. באופן שטחי אסביר שהכיפה היא כפולה כדי לחלק את משקלה העצום ומחולקת ל- 8 צלעות. בלינק הזה תוכלו לראות הסבר כיצד בנה ברונלסקי את הכיפה:

      
בצ'יו בנדינלי (Baccio Bandinelli), קוסימו הראשון די מדיצ'י, דוכס פירנצה, 1539-40, שיש, 80 על 78 על 30 סמ' 

ואם נדלג למאה ה- 16, מימין נראה קוסימו הראשון די מדיצ'י דוכס פירנצה בשנת דוכסותו הראשונה, כשהיה בן 20. זהו אחד הדיוקנאות הראשונים שלו, וכנראה הראשון שנעשה "בסגנון" עתיק (All'antica) המעניקה לו סמכותיות למרות גילו הצעיר. לא הצלחתי למצוא מי צייר את הציור המתאר את אלאונורה מטולדו, בתו של מושל נאפולי ואשתו האהובה של קוסימו הראשון. הם נפגשו בנאפולי בשנת 1535 כשהייתה בת 13 בלבד, ונישאו 4 שנים מאוחר יותר. למרות שאלאונור הביאה עימה יתרונות רבים לפירנצה בכלל ולקוסימו הראשון בפרט, הייתה זו בראש ובראשונה ברית אהבה ונאמנות שהחזיקה מעמד גם אחרי 11 צאצאים. לאלאונור הייתה השפעה ניכרת על הפטרונות האמנותית המקומית. בתחילת נישואיהם גרו בני הזוג בפלצו מדיצ'י- ריקרדי וב- 1549 קנתה את ארמון פיצי למגורי הקיץ של המשפחה, שהפך אחרי מותה לביתם הקבוע של שליטי טוסקנה.

     
פלצו מדיצ'י-ריקרדי (על-שם המשפחה שקנתה את הארמון ושיפצה אותו) תוכנן על-ידי מיקלוצו עבור קוסימו די מדיצ'י, אחד מאבותיו של קוסימו הראשון דוכס פירנצה, במחצית השנייה של המאה ה- 15 שנקרא אחרי מותו "אבי האומה" (Pater patria). אומרים שבמרכז חצר הארמון עמד פסלו של דונטלו, דוד מאמצע המאה ה- 15 – הפסל החופשי הערום הראשון מאז העת העתיקה, שעומד היום במוזיאון הלאומי ברג'לו:
     
עדינותו של דוד, מופנמותו, קימורי גופו, גימור הברונזה המושלם, כל אלה הופכים אותו לאחד הפסלים הארוטיים ביותר בעיניי, ולא רק בעיניי. דונטלו נודע באהבתו למין הגברי והדבר משתקף היטב בפסל.

בצ'יו בנדינלי, אותו פסל שפיסל את דיוקנו של קוסימו די מדיצ'י הראשון, התחרה כל חייו במיכלאנג'לו, לשווא. בכניסה לפלצו ווקיו- בית העירייה – ניצב פסלו הרקולס וקקוס, המנסה לקרוא תיגר על דוד של מיכלאנג'לו (כיום נמצא במקום העתק של הפסל בעוד המקור נמצא במוזיאון האקדמיה של פירנצה). הפסל מתאר את "העבודה" העשירית של הרקולס, המכניע את המפלצת קקוס:
 
     


שפטו בעצמכם: איזה סיכוי היה להרקולס ולקקוס, שני הענקים הנאבקים בכוח שריריהם הנפוחים, מול דוד הצעיר שכל כוחו בפנימיותו?  ולמרות זאת, לאחר שעלה לכס הדוכסות קוסימו הראשון די מדיצ'יל זכה בצ'יו בנדינלי לעדנה כאשר הפקיד הדוכס בידיו פרוייקטים שונים, ביניהם בניית מצבותיהם של שני בני מדיצ'י שהיו לאפיפיורים ונקברו ברומא בכנסיית סנטה מריה סופרה מינרווה: לאו העשירי וקלמנס השביעי.

ומבט אחרון על הכיכר המקדימה את הפלצו ווקיו, כיכר הסיניוריה, בציור המתאר אירוע היסטורי שנחרט בליבותיהם של כל בני פירנצה:
 
פרנצ'סקו די לורנצו רוסלי, תלייתו ושריפתו של ג'ירולמו סבונרולה בפיאצה דלה סיניוריה בפירנצה ב 1498, 1650
במרכז הכיכר, מול הכניסה לפלצו ווקיו שמימין, הוכן דוכן עץ עליו הוערמו עצים עבור תלייתו והעלאתו על המוקד של ג'ירולמו סבונרולה, נזיר דומיניקני מטיף בשער שהתנגד לכנסייה המושחתת ולאמנויות היפות, ושניבא את חורבה של פירנצה ואת תקומתה כירושלים החדשה. הנזיר הוחרם על-ידי האפיפיור, וב- 23 במאי 1498 נשפט ונידון למות בתלייה תוך כדי שהאש מאכלת את גופו על המוקד יחד עם שני נזירים נוספים. כדי למנוע הערצת שרידי האיש על-ידי נאמניו, פוזר אפרם של השלושה בנהר הארנו. במהלך תקופת מאסרו במגדל הפלצו ווקיו כתב סבונרולה את חיבורו "ניצחון הצלב" (על החטא ועל המוות), שהיה לאחד החיבורים שהשפיעו על מרטין לותר בעצוב תודעתו הפרוטסטנטית בתחילת המאה ה- 16. 
המשך יבוא...

איתי
12/11/2018 03:33
מרדו יקרה
קחי גם אותנו לפירנצה, איתך רואים הרבה יותר בכל מבט...!!!
מרגו סטרומזה-אוזן
12/11/2018 06:47
מתי שאתה רוצה!
איתי
12/11/2018 05:19
מרגו...
גדליה סטרומזה
12/11/2018 11:43
שמעתי עכשיו על ביטוי נפוץ בגרמנית מודרנית: "שמאול טוסקאני": מושך יותר, אולי, מ"חמוצים".
גי
אדר ירום
18/11/2018 10:17
יפה מאד
ברכות על הבלוג!!

פירנצה-- מזכירה נשכחות.
מעניין להזכיר כי הציור מאת רוסלי מעטר את הספר "תרבות הרנסנס באיטליה" מאת בורקהארט...
מרגו סטרומזה-אוזן
18/11/2018 11:15
חן חן, לא ידעתי...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: