עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
משה  (3)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רמברנדט  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל גרקו  (1)
אל-גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


מדרש תמונה - פרשת ויצא

15/11/2018 21:33
מרגו סטרומזה-אוזן
מיכלאנגלו, רחל ולאה

Je remercie Annie Dadon pour la traduction du texte en français à la suite de l'Hébreu

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים. וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה עִמָּדִי.  כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ--לָהּ לְשִׁפְחָה. וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת." (בראשית, כט: יג-ל)

 
מיכלאנג'לו, רחל ולאה מתוך מצבת הקבר של האפיפיור יוליוס השני, 1542 בקירוב, שיש, 197 X 209 סמ', כנסיית סן פייטרו אין וינקולי, רומא

לאה ורחל, החובקות את משה משני צדיו (שלא נראה כאן), פוסלו לקראת סיום מצבת הקבר של האפיפיור יוליוס השני, פרויקט שמיכלאנג'לו החל לעבוד עליו עוד לפני מותו של האפיפיור וביוזמתו, בשנת 1505. במהלך 40 השנים מאז הזמנת מצבת הקבר, הפרויקט עבר גלגולים רבים עד למיקומו הסופי בכנסיית פטרוס הקדוש של השלשלאות ברומא. 

שתי הנשים מגלמות את רעיון חיי המעשה (לאה) לעומת חיי הרוח (רחל) (vita activa, vita contemplativa), הנגדה שמקורה בעת העתיקה (אתיקה לאריסטו), ובעולם הנוצרי ציינה את חיי הסקולארים, אלה שנשארו לחיות בעולם הזה על כל המשתמע מכך, לעומת חיי הנזירים, אלה שבחרו להתנתק מהבלי העולם ולהקדיש את חייהם לאל. בימי הביניים הועדפו חיי הרוח, אך במהלך המאות 15-14 התהפכה המגמה, ועלה קרנם של חיי המעשה מתוך תפיסה שהשילוב של שני ההיבטים חשובים בדרך להגשמה מלאה של איש הרנסנס. מקור הזיווג בין לאה לחיי המעשה ובין רחל לחיי הרוח נמצא בחלומו השלישי של דנטה על הגיהינום (פורגטוריו 27, מרפסת 7): דנטה רואה את לאה קוטפת פרחים לזר בעודה מספרת שאחותה רחל אינה פוסקת מלהסתכל על דמותה במראה – הראשונה עושה, השנייה רואה. 

מיכלאנג'לו מעצב את שתי האחיות באופן מנוגד, החל מתנוחתן וכלה בלבושן: רחל (משמאל) המביטה לשמיים, כפות ידיה שלובות בתנוחת תפילה, רק רגלה האחת נראית וגופה "אובד" תחת בגדי הנזירות, בעוד לאה המונומנטלית, שמלתה מלטפת את חמוקיה, שתי רגליה על הקרקע יציבות, והיא משירה מבט אל הצופה. שיבוצן במצבת קברו של האפיפיור יוליוס השני (במקום פסלי העבדים שתוכננו לעמוד משני עבריו של משה בשלבים המוקדמים של העבודה) קשור כנראה לתנועה הספיריטואלית שמיכלאנג'לו היה מעמודי התווך שלה. תנועה זו, שהחלה להתגבש בין כמה אנשי רוח ואמנים בשנות השלושים של המאה ה- 16, ביקשה להטות את מיקודה של האמונה הקתולית מין המסורת הכנסייתית אל עבר אמונה המבוססת על יחסים אישיים בין המאמין לאל כמתואר בבשורות.

שבת שלום!
 
 Midrash d'Image - Parashah Vayeze

Dès que Laban eut entendu parler de Jacob, fils de sa soeur, il courut au-devant de lui, il
 l'embrassa et le baisa, et il le fit venir dans sa maison. Jacob raconta à Laban toutes ces choses. Et Laban lui dit : Certainement, tu es mon os et ma chair. Jacob demeura un mois chez Laban
 Puis Laban dit à Jacob : Parce que tu es mon parent, me serviras-tu pour rien ? Dis-moi quel sera ton salaire. Or, Laban avait deux filles : l'aînée s'appelait Léa, et la cadette Rachel. Léa avait les yeux délicats; mais Rachel était belle de taille et belle de figure. Jacob aimait Rachel, et il dit : Je te servirai sept ans pour Rachel, ta fille cadette. Et Laban dit : J'aime mieux te la donner que de la donner à un autre homme. Reste chez moi.
Insi Jacob servit sept années pour Rachel : et elles furent à ses yeux comme quelques jours, parce qu'il l'aimait. Ensuite Jacob dit à Laban : Donne-moi ma femme, car mon temps est accompli : et j'irai vers elle. Laban réunit tous les gens du lieu, et fit un festin. Le soir, il prit Léa, sa fille, et l'amena vers Jacob, qui s'approcha d'elle. Et Laban donna pour servante à Léa, sa fille, Zilpa, sa servante.
 Le lendemain matin, voilà que c'était Léa. Alors Jacob dit à Laban : Qu'est-ce que tu m'as fait ? N'est-ce pas pour Rachel que j'ai servi chez toi? Pourquoi m'as-tu trompé ? Laban dit : Ce n'est point la coutume dans ce lieu de donner la cadette avant l'aînée. Achève la semaine avec celle-ci, et nous te donnerons aussi l'autre pour le service que tu feras encore chez moi pendant sept nouvelles années. Jacob fit ainsi, et il acheva la semaine avec Léa; puis Laban lui donna pour femme Rachel, sa fille. Et Laban donna pour servante à Rachel, sa fille, Bilha, sa servante.
Jacob alla aussi vers Rachel, qu'il aimait plus que Léa; et il servit encore chez Laban pendant sept nouvelles années."(Genèse, 29, 13-30

Les sculptures de Léa et Rachel, de chaque côté de Moïse (qui n'est pas visible
 ici), ont été terminée à l'époque ou Michel-Ange terminait son projet sur la pierre tombale pour le pape Julius II.  Ce projet avait été commence sur la demande du pape, avant son décès, en 1505. Durant les quarante années écoulées depuis la commande de la pierre tombale, elle a subi de nombreux changements jusqu'à sa forme définitive, dans l'église Saint Pierre en chaines à Rome

Les deux femmes représentent le concept de la vie matérielle (Léa - vita activa) et de la vie spirituelle (Rachel - vita contemplativa), contradiction qui a son origine dans l'antiquité (l'Ethique d'Aristote) et qui dans le monde chrétien opposait les séculiers, qui goutaient aux jouissances de ce monde, aux moines qui avaient choisi de de se couper des joies de ce monde et d'offrir leur vie à Dieu. Au Moyen Age la préférence était à la vie spirituelle, puis les choses ont change durant les quatorze et quinzième siècles : la vie matérielle a repris de l'importance, car l'homme de la Renaissance ne pouvait trouver sa plénitude que dans un juste milieu. La source de l'union entre Léa – la vie matérielle - et Rachel – la vie spirituelle - se trouve dans le troisième rêve de Dente sur l'Enfer (Purgatoire 27, terrasse 7) : Dente voit Léa qui cueille un bouquet de fleurs et raconte que sa sœur Rachel se regarde sans cesse dans un miroir – la première  agit, la seconde regarde

Michel-Ange sculpte les deux sœurs de façon contradictoire, depuis leurs gestes jusqu'à leurs vêtements: Rachel (à gauche) regarde vers le ciel, ses bras sont croises en geste de prière, on ne voit qu'une seule jambe et son corps a été façonne sous des vêtements de nonne. Au contraire, Léa est monumentale, sa robe caresse ses cuisses, ses deux pieds sont bien à plat sur terre et elle regarde droit devant elle. L'intégration de ces deux sculptures sur la tombe du pape Julius Deux (au lieu des sculptures d'esclaves qui devaient initialement encadrer Moïse) est probablement due au fait que Michelange se rattachait au courant spirituel. Ce courant a vu le jour dans les années trente du sixième siècle parmi les intellectuels et les artistes. Il voulait dévier le centre d'intérêt de la foi catholique : que cette foi ne soit plus basée sur la tradition ecclésiastique, mais plutôt sur des rapports personnels entre le croyant et Dieu.
איתי
16/11/2018 22:15
ומה הלקח מכל הסיפור הזה ?
אמצא הזדמנות שנשוחח, בינתיים תודה על ההזדמנות להיוודע שוב לגדולתו של מיכאל אנג׳לו והתרגום לצרפתית שהקל עלי מאד
מרגו סטרומזה-אוזן
17/11/2018 07:24
למה לא ביקשת מזמן? לשירותך תמיד
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: