עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
משה  (3)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רמברנדט  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל גרקו  (1)
אל-גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


שיר הלל לפירנצה # 2

17/11/2018 16:37
מרגו סטרומזה-אוזן
אופיצי, דה פבריאנו, דלה פרנצסקה
סבונרולה, אותו נזיר דומיניקני נוקשה שהזכרתי בסוף הפוסט הקודם, ביקש לאבד ולהשמיד את כל היצירה החילונית שראה בפירנצה, וב- 1497 אכן העלה באש ספרים וציורים שהכילו דימויים של עירום נשי ו/או גברי. שומו שמיים!
אילו הצליח סבונרולה לממש את חזונו אולי לא היו משתרכים תורים כה ארוכים כיום ליד קופת הכרטיסים של מוזיאון האופיצי בפירנצה, ומאחר ובפוסט הקודם טיילנו בחוצות העיר, היום נבלה במוזיאון. אביא כמה מיצירות המופת של האמנות המערבית שזכינו לראות במו עינינו, ומבעד לכתפיהם של עשרות תיירים מוקסמים אחרים, במוזיאון האופיצי. המוזיאון מוליך את מבקריו בסדר כרונולוגי, החל מיצירות אמנות מהמאה ה- 13 ועד ליצירות בסגנון הבארוק אי-שם מן המחצית הראשונה של המאה ה- 17בסדר זה נלך גם אנו, כשהמבחר אינו מייצג דבר מלבד את טעמי האקלקטי שהוא באופן מקרי בהחלט דומה לאוסף "יצירות המופת" של התרבות המערבית. לחלשי הלב שבינינו  אצהיר כאן שנמנעתי מלהציג יצירות המכילות עירום, כדי שרוחו של סבונרולה לא תרדוף אותנו.

היצירה הראשונה היא תמונת המזבח של ג'וטו (Giotto) "המאייסטה" – מריה בהדרה יושבת על הכס ועל ברכיה ישו התינוק וסביבם קדושים ומלאכים. תמונת המזבח הוזמנה בשנת 1310 עבור כנסיית מסדר כל הקדושים (Ognisanti), מסדר סקולארי של נשים וגברים שמספר חבריו דעך במהלך המאה ה- 17 עד שהוכל במסדר הפרנציסקני.  
 
ג'וטו די בונדונה, תמונת המזבח של המאייסטה, 1310, טמפרה על עץ, 325 על 204 סמ'

הציור מראה כמה חידושים סגנוניים פרי מכחולו של ג'וטו: תלת-הממדיות של מריה, המונומנטליות של גופה תחת שמלתה, האקצרה של הירך והזווית של הכס – כולם מעניקים לציור את אופיו המודרני לתקופתו המתאר עומק. כיוון האור הנופל על הדמויות המגיע מצד ימין, כיוון מבטה של מריה וזווית הכס רומזים למקום הצבתה של תמונת המזבח במקומה המקורי בכנסייה – מצד שמאל לקיר המפריד בין בית-המקהלה לחלל הציבורי של הכנסייה. המלאך בגלימה הירוקה משמאלה של מריה מגיש לה כתר מלכות וחברו מן העבר השני מגיש לישו קופסה בה נשמר האאוקריסטיה, בעוד שני המלאכים בשמלות לבנות הכורעים ברך לפני הכס מחזיקים בידיהם אגרטלי ורדים ושושן צחור – מסמליה של מריה.

תמונת מזבח נוספת מעוטרת בציורו של ג'נטילה דה פבריאנו (Gentile Da Fabriano) המתאר את הערצת המאגים. תמונת המזבח הוזמנה על-ידי פלה סטרוצי, בן למשפחת בנקאים עשירה, יריבתה של משפחת מדיצ'י שגרמה לפשיטת רגל שלה. פלה סטרוצי אמנם הזניח את עסקי המשפחה, אך היה לאחד מאנשי הרוח של העיר והשקיע חלק מהונו בבניית ספריה בכנסיית המנזר של השילוש הקדוש. לקפלה הפרטית של המשפחה באותה כנסייה הזמין מג'נטילה את תמונת מזבח מפוארת, ולא חסך בכסף כדי שתזהר מכמות הזהב הבלתי נתפסת המכסה חלק נכבד ממסגרת העץ, מבגדי הדמויות, ההילות ורתמות וארכובות הסוסים. אם לוקחים בחשבון את מיקומה היסטורי של תמונת המזבח, בקומה התחתונה של הכנסייה בה כמות האור הטבעי הייתה זעומה, דמיינו בעיני רוחכם את זוהרו של הציור לאור הנרות הרבים שהאירו את החלל.
 
ג'נטילה דה פבריאנו, הערצת המאגים, 1423, טמפרה על עץ, 283 על 300 סמ'

בשטח המצומצם (יחסית) של תמונת המזבח מספר לנו ג'נטילה על מסעם של המאגים – המלכים/החכמים קאספר, מלכיור, ובלשאצר - שהגיעו מן המזרח בהנחיית הכוכב הזוהר, אל המערה בפאתי בית-לחם, שם נאלצו יוסף ומרים ללון מכיוון שלא נמצא להם מקום בבתי-המלון בבית-לחם, ושם נתקפה מרים צירי לידה וילדה את ישוע. 
מסעם של המאגים מתחיל בפינה השמאלית העליונה של הלוח. במרכזו הם נכנסים לירושלים וממנה ממשיכים אל בית לחם, העיר הקטנה המתוארת בחלק העליון הימני. במישור הקדמי של הציור מתוארים המאגים שהגיעו למחוז חפצם ומעניקים מתנות לרך הנולד הישוב על ברכי אמו בפתח המערב ממנה מציצים השור והחמור, עדי משיחיותו של ישו ("ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן", ישעיהו א:ג – פסוק בו השתמשו הנוצרים בכדי לנגח את היהודים שלא השכילו לראות משיחיותו של ישו ככתוב בנבואתו של ישעיהו). שלושת המאגים, המציינים של שלוש התקופות בחיי גבר – זקן, בודר ונער – מלווים בפמליה גדולה ולבושים בבגדי שרד אקזוטיים כיאה למעמדם ולמוצאם. שלוש המתנות שהם מעניקים לישו – זהב, לבונה ומור – מהדהדים את השילוש הקדוש שלו מוקדשת הכנסייה. שני הגברים העומדים מימינו של המאגי הצעיר הם כנראה שני דיוקנאות, האחד, המסתכל על הצופה הוא פלה סטרוצי והשני, המחזיק בבז מאולף, הוא כנראה נופרי, אביו של פלה, שנפטר כמה שנים קודם לכן. הכללתם בתמונת המזבח, שהוזמנה עבור הקפלה המשפחתית, מעניקה לנוכחותם בציור משמעות של השתתפות במסעם של המאגים בעלייתם לרגל לארץ הקודש.

היצרה השלישית והאחרונה לפוסט זה היא יצירתו של פיירו דלה פרנצ'סקה (Piero Della Francesca), דיוקן זוגי של הדוכסית והדוכס מאורבינו, בטיסטה ספורצה ופדריגו דה מונטפלטרו.
 
פיארו דלה פרנצ'סקה, דיפטיכון הדוכסית והדוכס מאורבינו, 1465-72, טמפרה על עץ, 47 X 66 סמ' יחד

הדיוקן הכפול מתאר את הדוכס ואת אשתו השנייה, בטיסטה ספורצה, שנפטרה כנראה זמן קצר לפני ההזמנה, וששימש מזכרת לדוכס מאשתו האהובה. הדיפטיכון עמד בחדר הציבורי בארמון הדוכס באורבינו, עיר המרוחקת כ- 150 ק"מ ממזרח לפירנצה, ברום הגבעה עליה בנויה העיר וחולש על כל סביבותיה. בנייתו של הארמון החלה תחת דוכסותו של פדריגו דה מונטפלטרו באמצע המאה ה- 15.
העמדתם של בני הזוג בצדודית מלאה האחד מול השני, באופן כה נוקשה ופורמלי, נצחי אפשר לומר, מהדהדת את דיוקנאות השליטים הרומים על מטבעות כחלק מן החזרה אל הרעיונות והאמנות של העת העתיקה בתקופת הרנסנס. הכיוונים של הצדודית נבחרו כנראה בגלל שפניו של הדוכס הושחתו במהלך הקרבות בהם השתתף: עינו הימנית וחלק מאפו חסרו, ובחירת הצד השמאלי לדיוקנו אמנם הבליט את אפו (שנשבר), אך היה זה הרע במיעוטו. תסרוקתה של בטיסטה, הלבושה במיטב מחלפותיה, מראה את האופנה האחרונה של התקופה בה נשים גלחו את השיער בקדמת ראשן על-מנת שייחשף מצחן הרחב.  האופנה הגיעה מארצות השפלה, וידוע שבארמונו של הדוכס היו כמה יצירות של מיטב האמנים הפלמים מהן יכלו הנשים להעתיק את האופנה. הנוף הנשקף משני צדי בני הזוג – אדמות הדוכסות ללא ספק – וצורת ציורו של פיירו דלה פרנצ'סקה את הנוף מקורם גם הם באמנות הפלמית. אם מסתכלים על שני צדי הדיפטיכון יחד מתקבלת תמונה פנורמית של הנוף המעניקה אשליה אופטית מושלמת.
על צדו השני של הדיפטיכון מתארות שתי כרכרות הדוהרות האחת לקראת השנייה.
 
הכרכרות מכילות אלגוריות המתייחסות לבני הזוג: מאחורי דיוקנה של בטיסטה מתוארת כרכרה הרתומה לשני חדי-קרן, יצורים מיתולוגים המיצגים לעיתים את אחד המופעים של ישו. על הכרכרה יושבת בטיסטה, שוב בצדודית, והדמויות הנוספות הן פרסוניפיקציות של תכונותיה. כנ"ל לגבי הכרכרה מאחורי דיוקנו של פדריגו הרתומה לשני סוסים לבנים: פדריגו לבוש שריון מכף רגל ועד ראש, והפרסוניפיקציה הלבושה שמלה לבנה וגלימה כחולה, הקרובה אליו ביותר, היא פרסוניפיקציה של הצדק המחזיקה מאזניים בידה האחת וחרב בשנייה. השימוש בחדי-הקרן המושכים את הכרכרה של בטיסטה מחזק את הדעה שבטיסטה כבר לא הייתה בין החיים בעת הזמנת הציור, והדהירה של שני בני הזוג האחד לקראת השני תתרחש כנראה בעתיד, כאשר אחרי מותו של פדריגו, יתאחדו בני הזוג בשמיים. אמן, כן יהי רצון.

 המשך יבוא...


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: