עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל-גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


מדרש תמונה - פרשת וישלח

23/11/2018 12:49
מרגו סטרומזה-אוזן
פרשת וישלח, דינה, בויארדיני, מיכלאנגלו
Je remercie Annie Dadon pour la traduction du texte en français à la suite de l'Hébreu

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב אֶת-הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר:  קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה. וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בואם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם אֶל-יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ. וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה. וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר: שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. .."
"...ויִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ כָּל זכָר כל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר. וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם, אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ. וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת." (בראשית, לד:א-כט) 
 
פרה ברתולומאו וג'וליאנו בויארדיני (סיים את הציור), אונס דינה, 1531, שמן על בד, 160 על 183 סמ', המוזיאון לתולדות האמנות, וינה
 
רישום הכנה של פרה ברתולומאו, גיר אדום ושרידים של גיר שחור על נייר, 12.2 על 20.3 סמ', מוזיאון המטרופוליטן, ניו-יורק

בכיכר העיר שכם ההומה, בין המקדש העגול לבית-המידות בעל גרם המדרגות המפואר, המתואר בפרספקטיבה חדה המובילה את עין הצופה אל מחוץ לעיר - המקום ממנו באו שמעון ולוי אחיי דינה – נראית, במישור הקדמי, קבוצת גברים ונשים במהלך קרב. במרכז הקבוצה גבר מזוקן לבוש בטוניקה ירוקה בעלת ששרוולים כתומים התואמים לגרביוניו מחזיק סכין איתה הוא עומד לדקור אישה, ומימינו גבר צעיר יותר (ללא זקן) לבוש בדיוק באותם בגדים, דוחף ובועט באישה שנפלה על הרצפה. אני משערת שאלה הם שמעון ולוי. משמאל לשמעון ועם הגב אליו, נראה גבר לבוש באופן חגיגי יותר (הטוניקה שלו מקושטת באמרת זהב וסרטי זהב מלופפים סביב שוקיו) מרים אישה לבושה בשמלה בהירה. האישה נאבקת בגבר, דוחפת את ראשו בעוד ראשה מופנה כלפי השמיים, לחייה סמוקות ופיה פעור. יש להניח שזהו שכם בן-חמור החיווי, נשיא הארץ (הבא לידי ביטוי במלבושיו היקרים), החוטף ואונס את דינה. 

למרות שמבחינה סיפורית קודם התרחשה החטיפה והאינוס ורק אחר-כך נכנסו בני יעקב לעיר, רצחו את הגברים ושבו את הנשים והילדים, הציור מתאר את האירועים באופן סימולטני. דבר זה נפוץ באמנות התקופה, אך נעשה כאן ברישול לא משכנע: הציור אינו מתווה לצופה מסלול מסודר בעזרתו יוכל להבין את האירועים השונים של הסיפור לפי סדרם הכרונולוגי, וגם תנועת דמויותיו אינן משכנעות: למשל, למרות שברישום נראה האיש הדוקר באלכסון הנותן לו תנופה ודרמה, הרי שבציור תנופתו נעלמה לחלוטין. כמו כן שמעון ולוי חוטפים את הנשים אחרי שרצחו את הגברים. מכיוון שהתיאור משלב זמנים נוצרת חוסר התאמה בין הציור לבין הסיפור: כיצד יכול להתרחש אירוע כה דרמטי בכיכר העיר בעוד קבוצת הגברים משמאל מפנים לו את הגב? אמנם ישנה קבוצת חיילים נושאי כידונים (מעבר לחומה במעלה המדרגות) המתעתדת לרוץ ולהושיע את הנשים חסרות הישע, אבל נראה שהישועה עדיין רחוקה מידי ותהיה מאוחרת מידי עבור מרביתן.

וזרי, היסטוריון האמנות האיטלקי בן תקופתו של בויארדיני, מספר שלבויארדיני (1555-1475) היה לב רחב ונדיב אך כשרון מועט ביותר בכל הקשור לציור. מיכלאנג'לו אהב אותו בשל פשטותו, ונהג לקרוא לו "המבורך", מכיוון, שבניגוד אליו, היה תמיד שבע רצון מן היצירות שיצאו תחת ידיו. 

Dina, la fille que Léa avait enfantée à Jacob, sortit pour voir les filles du pays. Elle fut aperçue de Sichem, fils de Hamor, prince du pays. Il l'enleva, coucha avec elle, et la déshonora. Son coeur s'attacha à Dina, fille de Jacob; il aima la jeune fille, et sut parler à son coeur.  Et Sichem dit à Hamor, son père : Donne-moi cette jeune fille pour femme.  Jacob apprit qu'il avait déshonoré Dina, sa fille; et, comme ses fils étaient aux champs avec son troupeau, Jacob garda le silence jusqu'à leur retour.
Hamor, père de Sichem, se rendit auprès de Jacob pour lui parler. Et les fils de Jacob revenaient des champs, lorsqu'ils apprirent la chose; ces hommes furent irrités et se mirent dans une grande colère, parce que Sichem avait commis une infamie en Israël, en couchant avec la fille de Jacob, ce qui n'aurait pas dû se faire. Hamor leur adressa ainsi la parole : Le coeur de Sichem, mon fils, s'est attaché à votre fille; donnez-la-lui pour femme, je vous prie. Alliez-vous avec nous; vous nous donnerez vos filles, et vous prendrez pour vous les nôtres. Vous habiterez avec nous, et le pays sera à votre disposition; restez, pour y trafiquer et y acquérir des propriétés.
…Tous ceux qui étaient venus à la porte de la ville écoutèrent Hamor et Sichem, son fils; et tous les mâles se firent circoncire, tous ceux qui étaient venus à la porte de la ville.  Le troisième jour, pendant qu'ils étaient souffrants, les deux fils de Jacob, Siméon et Lévi, frères de Dina, prirent chacun leur épée, tombèrent sur la ville qui se croyait en sécurité, et tuèrent tous les mâles.  Ils passèrent aussi au fil de l'épée Hamor et Sichem, son fils; ils enlevèrent Dina de la maison de Sichem, et sortirent.  Les fils de Jacob se jetèrent sur les morts, et pillèrent la ville, parce qu'on avait déshonoré leur soeur.  Ils prirent leurs troupeaux, leurs boeufs et leurs ânes, ce qui était dans la ville et ce qui était dans les champs; ils emmenèrent comme butin toutes leurs richesses, leurs enfants et leurs femmes, et tout ce qui se trouvait dans les maisons." (Genèse, 34:1-29)


Sur la place de la ville pleine demonde, entre le temple circulaire et le luxueux édifice décrit dans une perspective nette qui emmène l'œil du spectateur au-dehors de la ville - de-là d'où sont venus Shimon et Levi, les frères de Dina - nous voyons au premier plan un groupe d'hommes et de femmes. Ils se battent. Au centre du groupe un homme barbu vêtu d'une tunique verte aux manches oranges assortie a son collant tient un couteau et il est sur le point de poignarder une femme. A sa droite, un homme plus jeune (il n'a pas de barbe), habille de vêtements tout à fait identiques, pousse et piétine une femme qui est tombée. Je suppose qu'il s'agit de Shimon et Levi. A gauche de Shimon et lui tournant le dos, on voit un homme vêtu plus élégamment (sa tunique estbrodée de fils d'or et des rubans dores entourent ses cuisses). Il soulève une femme vêtue d'une robe claire. La femme se débat, repousse la tête de l'homme, son visage se tourne vers le ciel, ses joues sont rougies et sa bouche ouverte. On peut supposer qu'il s'agit de Shichem, le fils de Hamor (d'après ses vêtements luxueux), qui enlève et viole Dina.

Dans l'histoire, il y a d'abord le rapt et le viol de Dina, ensuite entrent dans la ville les fils de Yaakov, assassinent les hommes et ramènent les femmes et les enfants. Ici, la peinture décrit les faits de façon simultanée - chose courante dans l'art à cette époque. Mais là ce n'est pas convaincant : la peinture ne permet pas au spectateur de voir les évènements dans l'ordre, de même les mouvements des personnages ne sont pas convaincants : ainsi dans le dessin, fait par Fra Bartolomé, le gestede l'homme qui poignarde la femme prend son élan et donne à son geste une dimension dramatique. Dans la peinture, l'élan a disparu. De même,la tension de Shimon et Levi semble bizarre: comment est-ce possible qu'un évènement tellement dramatique puisse arriver sur la place de la ville et qu'un groupe d'hommes lui tourne le dos? Il y a bien un groupe de soldats armés de lance prêts à accourir et sauver les malheureuses femmes (derrière la muraille en haut des escaliers), mais il semble que ce cera trop tard pour la plupart de ces femmes.

Vasari, l'historien Italien d'art de l'époque de Bugiardini, raconte que Bugiardini (1475-1555) avait un cœur bon et généreux mais un petit talent en dessin. Michel-Ange l'aimait parce qu'il était simple. Il l'appelait "le béni" car, au contraire de lui, il était satisfait de tout ce qu'il faisait.

איתי
24/11/2018 07:54
ואולי, הציור אינו אלא תיעוד של מחזה רחוב קליל על בסיס הסיפור התנ״כי ...
שנעשה בכלל כמחזמר ומכאן ההעמדה הפשטנית של הסיטואציה ...?
שלא לדבר על כך שרגע קודם גם מלו שם את כולם...
ואכן מבורכים אלה שתמיד מרוצים מעצמם ומפרי עמלם ... חייהם תותים...
uzan
27/11/2018 09:50
אני לא זוכר את הסיפור הזה ....בטח דאגו לדלג עליו אם ביסודי או בתיכון. בכל מקרה אז כהיום האלימות חגגה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: