עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
משה  (3)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רמברנדט  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדגר דגה  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל גרקו  (1)
אל-גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


פירנצה # 3 (ואחרון) - המשך טיול באופיצי

02/12/2018 09:20
מרגו סטרומזה-אוזן
אל-גרקו, ברונזינו, טיציאן, פירנצה
הציורים האחרונים שאני מציעה להסתכל עליהם מקרוב המוצגים במוזיאון האופיצי מאוחרים לציורים שבפוסט הקודם, גם הם מן האופיצי, ומתוארכים למחצית הראשונה של המאה ה- 16, התקופה בה 'שלט' הסגנון המנייריסטי באמנות. על ההבדל בין ציורי הרנסנס לציורי המנייריזם אפשר להקיש משמו של הסגנון – מניירה מודרנה - שטבע ג'ורג'ו וזארי, היסטוריון האמנות בן התקופה, האומר שציור מנייריסטי יותר דרמטי ופחות אמתי וכן מהציור הרנסנסי, ואשר נוטה לשחק עם תיאור המציאות שאותה השיגו ציירי הרנסנס במאמץ רב.

לדומניקוס תיאותוקופולוס (1614-1541) היה כנראה שם ארוך מידי לטעמם של הספרדים (למרות שחתם בציוריו בשמו ביוונית) שנתנו לו את כינויו "אל-גרקו" – היווני - מכיוון שנולד למשפחה אורתודוכסית בעיר הבירה של כרתים הרקליון, אז קנדיה, שהייתה תחת הרפובליקה של ונציה, אך חי את מרבית חייו הבוגרים בטולדו שבספרד. יכולתו של אל-גרקו לתאר דמויות שהן בו-זמנית ארציות ושמימיות מפליאה. נקודת מבטו הנמוכה של הצייר והנגיעה העדינה של כפות הרגליים של הדמויות באדמה מעניקים לדמויות עוצמה ואלגנטיות הממשיכה בתנועותיהן הזורמות, בצווארן הארוך (יוחנן) ובאצבעותיהן הארוכות (פרנציסקוס), הנראות כאן, אך שום רפרודוקציה לא יכולה להעביר את האיכות הבלתי נתפסת של הצבע של אל-גרקו שנושאת את עקבות השפעותיהם של הציירים הוונציאנים שטענו שהצבע הוא המאפיין החשוב ביותר בציור, חשוב מהקו ומהצורה. צבע גלימתו של יוחנן איננו אדום הנוטה לכתום כפי שנראה כאן, אלא ארגמן עמוק ועשיר, גם בזכות משחקי האור/צל העשירים על השרוול ובין שתי רגליו. ועוד יותר עשיר הוא צבע גלימתו של פרנציסקוס: החום הנזירי לכאורה מכיל כל-כך הרבה גוונים נוספים. אך עיקר העוצמה מצוי במתח הנוצר בין פניהם המהורהרים והחולמניים של הקדושים לבין השמיים הסוערים שמאחוריהם, במיוחד מאחורי צווארו ופניו הבוהקים של יוחנן, המשמשים לו מסגרת מבשרת רעות, בעוד ראשו של פרנציסקוס ממוסגר בקרחת כחולה של שמיים. האם הם בכלל רואים האחד את השני או שכל אחד מהם שקוע במחשבותיו ומצוי בעולם נפרד, שהרי הם חיו במרחק של יותר מ- 1000 שנים האחד מהשני? 
 
דומניקוס תאותוקופולוס המכונה אל גרקו, הקדושים יוחנן המטביל ופרנציסקוס, 1600 בקירוב, שמן על בד, 110 על 86 סמ'

אלאונורה מטולדו, עירו של אל-גרקו, הייתה לדוכסית פירנצה בזכות נישואיה לקוסימו דה מדיצ'י בשנת 1539.
 
אניולו די קוסימי המכונה ברונזינו, דיוקן אלאונורה מטולדו ובנה, 1545 בקירוב, שמן על בד, 115 על 96 סמ'

ברונזינו (1572-1503), צייר החצר של המדיצ'י, החל לעבוד תחת פטרונותו של קוסימו כשנשכר, באותה שנה ממש, לקשט את נישואיהם של קוסימו לאלאונורה. ברונזינו הרבה לצייר את בני הזוג, וכאן צייר את אלאונורה בחברת בנה השני, ג'ובאני, אח לפרנצ'סקו הבכור, ואחד מ- 11 ילדיהם של בני הזוג. ג'ובאני נפטר בגיל עשרים, ב- 1562, ממלאריה, יחד עם אמו אלאונורה, ומבחינה זו היווה הדיוקן של השניים, עבור קוסימו, זיכרון משותף של אהוביו, זיכרון שנשא איתו עוד תריסר שנים אחרי מותם, עד שנפטר אף הוא בגיל 55. 
למרות שניתן לחשוב על שני הציורים הללו – הקדושים יוחנן המטביל ופרנציסקוס ואלאונורה מטולדו ובנה ג'ובאני – כעל שני הפכים גמורים (ריחוף לעומת מוצקות, סערה לעומת דממה, חום לעומת קור, חוסר מגע לעומת חיבוק, פשטות לעומת עיטוריות), יש בהם מן המשותף בתיאור הלא מציאותי של הדמויות, אם כי הדבר נעשה באמצעים אחרים לחלוטין בשני הציורים. בעוד אל-גרקו מנכיח את דמויותיו למרות ריחופן, ברונזינו גורם לאלאונורה ולבנה להיות ולא להיות בעת ובעונה אחת (וככזה "צופה" את עתידם), וזאת למרות מוצקות ישיבתם וכובד שמלתה של אלאונורה ההופכת כמעט לשריון סביב חזה ובטנה בגלל בד הברוקד הכבד, גזרת השמלה וישיבתה הזקופה של אלאונורה. אך עיקר התחושה נובעת מפניה החתומות של אלאונורה, מן התיאור הלא מציאותי כמעט של עור פניה, וממבטה הצופה הרחק מבעד ומעבר לצופה, בניגוד מוחלט לעושר שמלתה ותכשיטיה הארציים. המוטיב המרכזי בשמלתה של אלאונורה, הרימון, מסמל את תפקידה החשוב ביותר – הקמת דור המשך לשושלת המדיצ'י, תפקיד אותו מלאה מעל ומעבר למצופה - רק לא דרך ג'ובאני.

פלורה של טיציאן (1576-1488), הדוגמה השלישית והמרגשת ביותר עבורי, נראית, שוב ממבט ראשון, כהיפוך של שתי היצירות הקודמות: ארצית וחושנית מאוד, ובעוד רגע תאפשר לגלימה לצנוח ולחשוף את גופה העירום - שכרגע אנחנו רואים רק את תחילת התכהות העור סביב הפטמה והשאר נתון לדמיונו של הצופה. אלא שגם כאן מתגלה אותה שניות שראינו ביצירות הקודמות.
טיציאן, פלורה, 1515, שמן על בד, 80 על 63.5 סמ'

קרבתה אל הצופה מוסיפה לאינטימיות שאנו חשים, ויחד עם זאת היא מחוץ לתחומנו – היא שם עבור מישהו אחר המצוי מחוץ למסגרת של התמונה, החותכת אותה במקצת. חיתוך זה הופך את פלורה למונומנטלית במידת מה למרות עדינות הבד הדק שלעורה. בשמאלה היא מחזיקה את כותונתה שלא תצנח (עדיין) וימינה המושטת חופנת עלי כותרת. פרחים אלה הם שנתנו לה את זיהוי כפלורה, אלת הפרחים - כשם שניתן לתחריט שנוצר על בסיס הציור במאה ה- 17, כך שיתכן וטיציאן ביקש לצייר אישה בשר ודם ולא הייתה בכוונתו לרמוז לאלת הפרחים. 
הצבעוניות הכהה של הרקע מבליטה את האור הנופל על שיערה, והגוונים החמים של העור המואר בעדינות, הלחיים הוורדרדות והבד המודפס, מאפשרים לאמן להעמיד במרכז הציור את הכותונת הלבנה על קפליה ולתאר את המורכבות הצבעונית של הבד הבהיר, הרך והעשיר בקפלים, על שלל גווניו העדינים.

פלורה מזכירה לי צילום של דודתי ג'ולי, אחות אבי, שנספתה ממחלת הטיפוס בברגן בלזן, כמה ימים לאחר שחרור המחנה, והיא בת 30 בהירצחה. כמוה היא קרובה אלי (שמי האמצעי הוא כשמה) אך בלתי מושגת. ג'ולייט הייתה מאורסת לדוד פרחיה, יהודי-יווני שעזב את סלוניקי כמה שנים לפני כן והפליג לאמריקה לנסות את מזלו. דוד חזר לחפש כלה מבנות עירו, כפי שהיה נהוג בזמנו, והוא וג'ולי התארסו. לאחר האירוסין דוד חזר לאמריקה בציפייה לג'ולי שהייתה אמורה להפליג כמה חודשים אחריו לחייה החדשים. כמעט כל התמונות המתעדות את המשפחה שיש בידינו צולמו על גג ביתם של סבתי וסבי בסלוניקי ביום האירוסין בשנת 1938, ודוד הוא זה שנתן אותם להורי שנים לאחר מכן. 
כך, למרות השוני הניכר בין שלושת האמנים, נראה ששלושתם חולקים משהו המבטא אולי את רוח תקופתם: תקופה בה הקשר עם תיאור המציאות נסדק לטובת ביטוי מעניין יותר, אישי יותר ומוגדר הרבה פחות: קווים זורמים במקום קווים ישרים, נוכחות ערטילאית לעומת נוכחות מוצקה, שניות לעומת חד-משמעיות, מסתורין לעומת בהירות, ביטוי האמן לעומת העתקת המציאות. 

פירנצה - כשמי הראשון (Florence) (לשמות ולכינויים הייתה נוכחות רבה בפוסט) – כבשה אותנו ביופייה (הלא מלוקק), בעושרה האמנותי (מעבר לכל דמיון) ובנינוחות שברחובותיה, נינוחות אלגנטית, לא מושקעת, טבעית כל-כך לאיטלקיות ולאיטלקים שנולדו לסביבה זו. כשטיילנו שם חשנו גם קינאה, קינאה על החיים בתוך יופי ותרבות שכה חסרים אצלנו.

אדר ירום
02/12/2018 14:26
תודה מרגו,

האם תוכלי לעדכן בבלוג את התמונה מאת ברונזינו?

גם היא "נחתכה" בטעות מצד שמאל....
מרגו סטרומזה-אוזן
02/12/2018 15:08
הי אדר, לא ניתן, המערכת של הבלוג הזה לא מאוד משוכללת ואני לא יכולה לשלוט בגודל התמונות לצערי...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: