עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

מרצה לאמנות במוסדות להשכלה גבוהה ולקהל הרחב
מתעניינת בעיקר בימי הביניים, במגדר, בצילום ובאמנות צרפתית
בת זוגו של ירון ואמם של גלעד, איתמר ואלון
גרה ביישוב קציר בוואדי עארה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
משה  (5)
מיכלאנגלו  (4)
רובנס  (4)
רמברנדט  (4)
גוטו  (3)
גורגיה אוקיף  (3)
ואן גוך  (3)
אדגר דגה  (2)
אל גרקו  (2)
בוטיצלי  (2)
ברויגל  (2)
ישו  (2)
סוריאליזם  (2)
פטר פול רובנס  (2)
פירנצה  (2)
פרנסואה בושה  (2)
רפאל  (2)
שאגאל  (2)
DAU  (1)
א.פ. קלה  (1)
אבן בטוטה  (1)
אברהם פירקוביץ  (1)
אגסים  (1)
אדוארד מונק  (1)
אדלה בלוך-באואר  (1)
אהרון הכהן הגדול  (1)
או ןןלייר-קוסטר  (1)
אוגוסטוס  (1)
אוגוסטינוס  (1)
אופיצי  (1)
אורב  (1)
אורציו גנטילסקי  (1)
אושוויץ  (1)
איספהאן  (1)
איקונה  (1)
אל-גרקו  (1)
אלהמברה  (1)
אליזבת הראשונה  (1)
אלפרד שטיגליץ  (1)
אנדרטת המסוקים  (1)
אנטוניו קנובה  (1)
ארדון  (1)
ארווין פן  (1)
ארוחת חג  (1)
ארט נובו  (1)
אריות  (1)
ארנבות  (1)
אשורבניפל  (1)
באד-וימפן  (1)
בהעלותך  (1)
בויארדיני  (1)
בוש  (1)
ביאליק  (1)
ביד  (1)
בית-טבילה  (1)
בלתוס  (1)
בנדינלי  (1)
בסטיארי  (1)
בר-מצווה  (1)
ברונזה  (1)
ברונזינו  (1)
גוזף מלורד וויליאם טרנר  (1)
גויה  (1)
גון אוורט מיליי  (1)
גוסטב קייבוט  (1)
גוסטב קלימט  (1)
גורדון פארקס  (1)
גיברטי  (1)
גיימס טיסו  (1)
גן העדן  (1)
גנדי  (1)
גרגוייל  (1)
גרו  (1)
גרניקה  (1)
גרשווין  (1)
גרשוני  (1)
דאיה קרישנה  (1)
דה פבריאנו  (1)
דוד המלך  (1)
דונטלו  (1)
דורה מאר  (1)
דיאן ארבוז  (1)
דיוויד הוקני  (1)
דינה  (1)
דלה פרנצסקה  (1)
דלקרואה  (1)
האפיפיור סיקסטוס הרביעי  (1)
הארץ המובטחת  (1)
הגדת הזהב  (1)
הגדת סרייבו  (1)
הדסון ריבר  (1)
הדפס יפני  (1)
הודון  (1)
הונורה דומייה  (1)
הטעיית העין  (1)
היטלר  (1)
היפטיה  (1)
המבול  (1)
המהפכה הבושלוויקית  (1)
הצלב האמתי  (1)
הרקלס  (1)
השעות של בדפורד  (1)
התהילים של לואי הקדוש  (1)
התהילים של פריז  (1)
התהלים של חלודוב  (1)
ווטרלו  (1)
וויליאם הולמן הנט  (1)
וולטר  (1)
ווליאים בוגורו  (1)
ויסטון צרציל  (1)
ויקהל-פיקודי  (1)
זאן דארק  (1)
זאן פוקו  (1)
זאן-פרנסואה מילה  (1)
זאק ליפשיץ  (1)
חזיר  (1)
טבעת  (1)
טונדו סוורוס  (1)
טיציאן  (1)
יאן גוסרט  (1)
יאנוש קורצק  (1)
ידיד רובין  (1)
יוסטיניאן הראשון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
ים המלח  (1)
ינואריוס זיק  (1)
יפו  (1)
כס מקסימיאנוס  (1)
כרתים  (1)
כשרות  (1)
כתב יתדות  (1)
כתובה  (1)
לאוניד פסטרנק  (1)
לאונרדו  (1)
לואי ה- 16  (1)
לוט ובנותיו  (1)
לידת מריה  (1)
לנסלוט  (1)
מבטים  (1)
מבצע ולקירי  (1)
מגפת הדבר  (1)
מדיצי  (1)
מהטמה גנדי  (1)
מוסטפה חסונה  (1)
מיכאל קובנר  (1)
מיכל היימן  (1)
מכות מצרים  (1)
מכלול לונדון  (1)
מליסנדה  (1)
מללה יוספזאי  (1)
מן  (1)
מנורת המקדש  (1)
מנטנייה  (1)
מקס ארנסט  (1)
מרי אנטואנט  (1)
מריה  (1)
מרק רותקו  (1)
משה בתיבה  (1)
משה ואהרון לפני פרעה  (1)
משתה  (1)
נורלדין מוסא  (1)
נח  (1)
נחל צפית  (1)
נטייה  (1)
ניקולא פוסין  (1)
ניקולה פוסין  (1)
ניקולס מליר  (1)
ניקולס מלירה  (1)
נישואין  (1)
נלסון מנדלה  (1)
נפוליון  (1)
נפרטיטי  (1)
סזאן  (1)
סטורנוס  (1)
סיני  (1)
סיקסטוס ה-3  (1)
סנטה מריה מגורה  (1)
סנטה קתרינה  (1)
ספר השעות של מאאסטריכט  (1)
עיניים  (1)
עצמאות  (1)
פבלו פיקאסו  (1)
פז  (1)
פטרוס  (1)
פיום  (1)
פייר פרנצסקו מולה  (1)
פסיפס ציפורי  (1)
פראנס לבה-נדב  (1)
פרדריק באזיל  (1)
פריז  (1)
פרננד קומון  (1)
פרנסואה הראשון  (1)
פרשת האזינו  (1)
פרשת השבוע  (1)
פרשת ויחי  (1)
פרשת וירא  (1)
פרשת וישלח  (1)
פרשת חוקותי  (1)
פרשת כי תבוא  (1)
צילום  (1)
צליבה  (1)
צרעת  (1)
צרץ  (1)
קאספאר פרידריך  (1)
קארל פבריציוס  (1)
קברי אצילים במצרים  (1)
קודקס מנסה  (1)
קוניה  (1)
קונסטבל  (1)
קורח  (1)
קטקומבות  (1)
קספר דויד פרידריך  (1)
קציר  (1)
קרטוגרפיה  (1)
קשת טיטוס  (1)
קשת קונסטנטין  (1)
קתדרלה גותית  (1)
קתרין הקדושה  (1)
קתרין מקלווס  (1)
קתרינה הקדושה  (1)
רוונה  (1)
רוזה בונור  (1)
רות המואבייה  (1)
רחל ולאה  (1)
ריאליזם סוציאליסטי  (1)
ריברה  (1)
רקמת ביו  (1)
שארל השביעי  (1)
שמשון  (1)
שעיר לעזאזל  (1)
שרדן  (1)
תבליטים אשוריים  (1)
תומס איקינס  (1)
תור הזהב בהולנד  (1)
תל-חי  (1)
תנך לנינגרד השני  (1)
תנך מורגן  (1)
תרנגול כפרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
תמצאו אותי גם בסולם

הסולם - בית ספר לאמנות
לדף הפייסבוק שלי


מדרש תמונה - פרשת בא

11/01/2019 14:35
מרגו סטרומזה-אוזן
מכות מצרים, הגדת הזהב
Je remercie Annie Dadon pour la traduction du texte en français à la suite de l'Hébreu

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה;... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד. ויט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה. וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:  כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן. וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם. ועתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה. וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר אֶל-יְהוָה. וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ-יָם חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת-הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף:  לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, י: א-כ)
הגדת הזהב, מכות מצרים: ברד, ארבה וחושך (לונדון, הספרייה הבריטית, Ms. 27210, דף 13), צפון ספרד, 1320 בקירוב 
l'Haggadah d'or, les plaies  d'Egypte (Londre, la Bibliotheque Britanique, Ms. 27210, page 13), Espagne du nord, c. 1320

הגדת הזהב היא ההגדה היפה והמפוארת ביותר שנשמרה מן האמנות היהודית בכלל ומן האמנות היהודית שנעשתה בספרד בימי-הביניים  בפרט. 14 הדפים הראשונים של ההגדה נשמרו עבור איורים, כמו דף 13 שלפנינו,  וכל דף מאויר מחולק לארבע סצנות עוקבות מבחינה סיפורית. המחזור נפתח בתיאור אדם הקורא לחיות בשמותיהן בגן-העדן ומסתיים בשירת מרים לאחר חציית ים-סוף וההכנות לסדר בקטלוניה של המאה ה- 14. הקישור שעשה המאייר בין סיומו של הסיפור התנ"כי-ההיסטורי לבין המציאות ההיסטורית בקטלוניה של ימיו בתחילת המאה ה- 14 מעיד על תחושת הזהות, ההזדהות וההמשכיות שחשו יהודי ספרד לסיפורי התנ"ך ולא ידעו עד כמה קרובים היו אף הם ליציאת מצרים הפרטית שלהם שהתרחשה ב- 1492.
ההגדה נקראת הגדת הזהב בזכות רקע עלי הזהב הרקוע בדוגמת מעוינים המופיע בכל הציורים, עדות ליוקרה ולעושר של הפטרון שהזמין את כתב-היד. הכיתוב המופיע מעל ומתחת לאיורים מאוחר לזמן עשייתו של כתב-היד.
נראה שהאמן הושפע מן המסורת הנוצרית שהייתה נהוגה בצרפת באותה התקופה, הן בעיצוב המחזור הסיפורי המקדים את טקסט ההגדה והן בסגנון הדמויות. ההגדה של פסח לא הועתקה בעבר כחיבור בודד ועצמאי, ועיצובה כחיבור העומד בפני עצמו עם קבוצת איורים המקדימים את הטקסט מושפע מהמנהג הנוצרי בעיצוב ספרי תהילים שהיה נהוג במערב אירופה החל מן המאה ה- 13. סגנון עיצוב הדמויות הארכניות והאלגנטיות המתוארות בתנוחות מפותלות בהבלטת האגן קדימה בעוד הגב נוטה אחורנית - גם הוא מושפע מן הסגנון שהיה נהוג במערב אירופה באותה תקופה – הסגנון הגותי. שימו לב לדמותו של פרעה המתואר גדול קצת יותר משאר הדמויות כעדות למעמדו: הוא נראה בשלוש מארבע הסצינות, לבוש בשמלה אפורה ועליה גלימה כתומה, וזקן וכתר מעטרים את ראשו ותנוחות ידיו מביעות את רתיעתו מן המכות ואת אזלת ידיו מולן.
יש להניח שהגדת הזהב יצאה מספרד עם גירושם של יהודייה, בסוף המאה ה- 15. בתחילת המאה ה- 17 האגדה ניתנה במתנה על-ידי רבי יואב גליקו מאסטי בדוכסות סבואה (צרפת) לחתנו אליהו, בנו של מנחם רבא. לאחר מכן, במהלך המאה ה- 17, התגלגלה ההגדה לאוספו של הביבליופיל עזריה צדקיהו חיים אשכנזי, שנמכר לספרייה הבריטית בלונדון באמצע המאה ה- 19, שם היא שמורה עד היום.

"L'Eternel dit à Moïse : Va vers Pharaon, car j'ai endurci son cœur et le cœur de ses serviteurs, pour faire éclater mes signes au milieu d'eux. C'est aussi pour que tu racontes à ton fils et au fils de ton fils comment j'ai traité les Egyptiens, et quels signes j'ai fait éclater au milieu d'eux. Et vous saurez que je suis l'Eternel. Moïse et Aaron allèrent vers Pharaon, et lui dirent : Ainsi parle l'Eternel, le Dieu des Hébreux : Jusqu'à quand refuseras-tu de t'humilier devant moi ? Laisse aller mon peuple, afin qu'il me serve. Si tu refuses de laisser aller mon peuple, voici, je ferai venir demain des sauterelles dans toute l'étendue de ton pays. Elles couvriront la surface de la terre, et l'on ne pourra plus voir la terre ; elles dévoreront le reste de ce qui est échappé, ce que vous a laissé la grêle, elles dévoreront tous les arbres qui croissent dans vos champs ; elles rempliront tes maisons, les maisons de tous tes serviteurs et les maisons de tous les Egyptiens. Tes pères et les pères de tes pères n'auront rien vu de pareil depuis qu'ils existent sur la terre jusqu'à ce jour…L'Eternel dit à Moïse : Etends ta main sur le pays d'Egypte, et que les sauterelles montent sur le pays d'Egypte ; qu'elles dévorent toute l'herbe de la terre, tout ce que la grêle a laissé. Moïse étendit sa verge sur le pays d'Egypte ; et l'Eternel fit souffler un vent d'orient sur le pays toute cette journée et toute la nuit. Quand ce fut le matin, le vent d'orient avait apporté les sauterelles. Les sauterelles montèrent sur le pays d'Egypte, et se posèrent dans toute l'étendue de l'Egypte ; elles étaient en si grande quantité qu'il n'y avait jamais eu et qu'il n'y aura jamais rien de semblable. Elles couvrirent la surface de toute la terre, et la terre fut dans l'obscurité ; elles dévorèrent toute l'herbe de la terre et tout le fruit des arbres, tout ce que la grêle avait laissé ; et il ne resta aucune verdure aux arbres ni à l'herbe des champs, dans tout le pays d'Egypte. Aussitôt Pharaon appela Moïse et Aaron, et dit : J'ai péché contre l'Eternel, votre Dieu, et contre vous. Mais pardonne mon péché pour cette fois seulement ; et priez l'Eternel, votre Dieu, afin qu'il éloigne de moi encore cette plaie mortelle. Moïse sortit de chez Pharaon, et il pria l'Eternel. L'Eternel fit souffler un vent d'occident très fort, qui emporta les sauterelles, et les précipita dans la mer Rouge ; il ne resta pas une seule sauterelle dans toute l'étendue de l'Egypte. L'Eternel endurcit le cœur de Pharaon, et Pharaon ne laissa point aller les enfants d'Israël." (Exode, 10: 1-20)
 

L'Haggadah d'Or est la plus belle et la plus luxueuse qui ait été conservée de l'art juif en général, mais plus précisément de la communauté juive d'Espagne au Moyen Age. Les quatorze premières pages ont été réservées aux peintures, comme la page numéro 13 ici devant nous. Chaque page est divisée en quatre scènes dont le récit s'enchaine. La première scène décrit Adam au paradis ; il nomme les animaux par leurs noms. Dans la dernière scène nous voyons Miriam qui chante après la traversée de la Mer Rouge et aussi les préparations pour le Seder, dans la Barcelone du quatorzième siècle. La relation faite par l'artiste entre le récit biblique-historique et la réalité en Catalogne au début du quatorzième siècle témoigne de l'identité et de l'appartenance que ressentaient les juifs d'Espagne envers les récits bibliques, sans se douter combien eux-mêmes étaient proches de leur propre sortie d'Egypte, en 1492.
Les feuilles d'or qui ornent le fond de toutes les reliures ont donné son nom à cette haggadah. Ces feuilles d'or témoignent du luxe et de la richesse du commanditaire. Les inscriptions au-dessus et en-dessous des reliures sont ultérieures à l'écriture du parchemin. Il semble que l'artiste ait été influence par la tradition chrétienne transmise en France a cette époque, que ce soit dans l'arrangement du récit qui anticipe le texte de l'haggadah, ou même dans le style des personnages. Dans le passe, l'haggadah de Paque n'était pas recopiée en tant que texte unique et indépendant ; son arrangement en un texte qui se suffit à lui-même et décore de reliures antérieures au texte a subi l'influence de la tradition chrétienne comme la reliure des livres des Cantiques, en Europe de l'Ouest a-partir du treizième siècle. Remarquons le style des personnages, fins et élégants, représentes dans des positions souples qui font ressortir les hanches tout en gardant le dos en arrière, influencer par le style de l'époque : le gothique. Nous pouvons remarquer que Pharaon est un peu plus grand que les autres personnages, signe de son rang. Il apparait dans trois des scènes, vêtu d'une cape orange sur sa robe grise ; il a une barbe et sa tête est ornée d'une couronne ; ses gestes attestent sa peur et son impuissance contre les plaies. 
Nous pouvons supposer que l'Haggadah d'Or est sortie d'Espagne avec l'expulsion des Juifs d'Espagne, a la fin du quinzième siècle. Au début du dix-septième siècle, le rabin Yoav Gadico Masti, du duché de Savoie l'offre a son gendre Eliyahu, fils de Menahem Rabba. Par la suite, au cours du dix-septième siècle, l'Haggadah parvient à la collection du bibliophile Azaria Tsidkiyahu Haim Ashkenazi ; vers la moitié du dix-neuvième siècle cette collection est vendu à la bibliothèque britannique à Londres. Elle y est encore aujourd'hui. 

uzan
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: