"ועָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים: חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו, עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו; וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ, וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו; לְכָל-כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת; וְעָשִׂיתָ עַל-הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו. וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה; וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ." (שמות כז:א-ה).
הציור הזה מתאר את מזבח הנחושת, ומקורו בכתב-יד של פרשנות לתנ"ך שכתב ניקולס מהעיר ליר בנורמנדי (1349-1270), שעמד בראש המסדר הפרנציסקני בצרפת. פרשנותו לתנ"ך הייתה פרשנות ליטרלית, כלומר קרובה מאוד לטקסט, וכשהתעוררו חילוקי דעות בנוגע להבנה של מילה או ביטוי, נהג ניקולס לעיין בתנ"ך בשפת המקור, כלומר בעברית, בה שלט על בוריה, ועיין גם ברש"י ובפרשנים יהודיים נוספים המקבלים התייחסות בגוף הפרשנות. גישתו הייתה יוצאת דופן לזמנו מכיוון שאז שלטה בכיפה הפרשנות הסמלית.
בכל פעם שיכולה הייתה להתעורר הבנה לקויה של הטקסט, צרף ניקולס לפרשנות שלו איורים מאירי עיניים. כך, פרקים כה-כז בספר שמות, העוסקים בהנחיות האל לבניית כלי המשכן, משובצים ציורים רבים המתארים את המשכן, ארון הברית, המזבחות, המנורה, הכיורים, יריעות האוהל וכל יתר הכלים. מזבח הנחושת הנראה כאן מצויר בדיוק ליד הפסוקים המתארים את בנייתו, כך הופך הציור לפרשנות מאוירת לטקסט.
"ועָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים: חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו, עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו; וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ, וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו; לְכָל-כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת; וְעָשִׂיתָ עַל-הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו. וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה; וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ." (שמות כז:א-ה).
הציור הזה מתאר את מזבח הנחושת, ומקורו בכתב-יד של פרשנות לתנ"ך שכתב ניקולס מהעיר ליר בנורמנדי (1349-1270), שעמד בראש המסדר הפרנציסקני בצרפת. פרשנותו לתנ"ך הייתה פרשנות ליטרלית, כלומר קרובה מאוד לטקסט, וכשהתעוררו חילוקי דעות בנוגע להבנה של מילה או ביטוי, נהג ניקולס לעיין בתנ"ך בשפת המקור, כלומר בעברית, בה שלט על בוריה, ועיין גם ברש"י ובפרשנים יהודיים נוספים המקבלים התייחסות בגוף הפרשנות. גישתו הייתה יוצאת דופן לזמנו מכיוון שאז שלטה בכיפה הפרשנות הסמלית.
בכל פעם שיכולה הייתה להתעורר הבנה לקויה של הטקסט, צרף ניקולס לפרשנות שלו איורים מאירי עיניים. כך, פרקים כה-כז בספר שמות, העוסקים בהנחיות האל לבניית כלי המשכן, משובצים ציורים רבים המתארים את המשכן, ארון הברית, המזבחות, המנורה, הכיורים, יריעות האוהל וכל יתר הכלים. מזבח הנחושת הנראה כאן מצויר בדיוק ליד הפסוקים המתארים את בנייתו, כך הופך הציור לפרשנות מאוירת לטקסט.