ניקולה פוסין, הערצת עגל הזהב, 1633-34, שמן על בד, 1 על 212 סמ'
"ויַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִ, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק." (שמות, ל:א-ו)
ציור זה של ניקולה פוסין (1665-1594), אמן צרפתי שעבד כל חייו באיטליה ועבודתו הושפעה מאוד מהאמנים האיטלקים של תקופת הרנסנס תוך דחיית סגנון הבארוק שהיה מקובל בתקופתו, מתאר את בני ישראל החוגגים סביב עגל הזהב שאהרון, הדמות במרכז הקומפוזיציה המסתירה את גזע העץ, הלבושה בגלימה לבנה מכף רגל עד ראש, הכין עבורם בזמן שמשה בושש לרדת מן ההר. עגל הזהב מרים את רגלו הימנית הקדמית כאילו שהוא במהלך צעידה מתונה, מסתכל לכיוונו של אהרון הנפת הרגל, ממדיו הטבעיים וצבע הזהב הדהוי של הציור מעניקים לעגל חיות בלתי רגילה. הוא מוצב על גבי ארון עץ מחופה זרי פרחים שמוצב בעצמו על תיבת אבן עצומה. הקהל, המורכב מנשים, גברים וילדים בני גילים שונים, יחף, לבוש בשמלות "רומיות", חלק מהנשים חשופות כתף אחת ורצועות עור קושרות את השמלות למותניהן. מלבד מעגל הרוקדים סביב העגל, ישראלים רבים עומדים או יושבים סביב, מצטרפים לחוגגים בידיהם המורמות.
כתמי הצבע, החוזרים באופן אקראי לרוחב הבד (למשל הכחול, הירוק או הכתום), גורמים לעיני הצופה לרצד ולקפוץ מכתם לכתם, ובכך מהדהדים את ריקוד החוגגים.
אך החגיגה הזו עומדת להסתיים: מן הפינה השמאלית העליונה נראה משה היורד מן ההר ולוחות הברית מונפים אל-על בידיו. אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה בעוד רגע, אבל לעד נישאר עדים אילמים.
שבת שלום!
ניקולה פוסין, הערצת עגל הזהב, 1633-34, שמן על בד, 1 על 212 סמ'
"ויַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִ, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק." (שמות, ל:א-ו)
ציור זה של ניקולה פוסין (1665-1594), אמן צרפתי שעבד כל חייו באיטליה ועבודתו הושפעה מאוד מהאמנים האיטלקים של תקופת הרנסנס תוך דחיית סגנון הבארוק שהיה מקובל בתקופתו, מתאר את בני ישראל החוגגים סביב עגל הזהב שאהרון, הדמות במרכז הקומפוזיציה המסתירה את גזע העץ, הלבושה בגלימה לבנה מכף רגל עד ראש, הכין עבורם בזמן שמשה בושש לרדת מן ההר. עגל הזהב מרים את רגלו הימנית הקדמית כאילו שהוא במהלך צעידה מתונה, מסתכל לכיוונו של אהרון הנפת הרגל, ממדיו הטבעיים וצבע הזהב הדהוי של הציור מעניקים לעגל חיות בלתי רגילה. הוא מוצב על גבי ארון עץ מחופה זרי פרחים שמוצב בעצמו על תיבת אבן עצומה. הקהל, המורכב מנשים, גברים וילדים בני גילים שונים, יחף, לבוש בשמלות "רומיות", חלק מהנשים חשופות כתף אחת ורצועות עור קושרות את השמלות למותניהן. מלבד מעגל הרוקדים סביב העגל, ישראלים רבים עומדים או יושבים סביב, מצטרפים לחוגגים בידיהם המורמות.
כתמי הצבע, החוזרים באופן אקראי לרוחב הבד (למשל הכחול, הירוק או הכתום), גורמים לעיני הצופה לרצד ולקפוץ מכתם לכתם, ובכך מהדהדים את ריקוד החוגגים.
אך החגיגה הזו עומדת להסתיים: מן הפינה השמאלית העליונה נראה משה היורד מן ההר ולוחות הברית מונפים אל-על בידיו. אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה בעוד רגע, אבל לעד נישאר עדים אילמים.
שבת שלום!