" וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹאֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץכְּנָעַן." (בראשית כ"ג: יט)
גוסטב דורה, מותה של שרה וקבורתה,1866-68, תחריט עץ
אינני מכירה תיאור ויזואלי של מות שרה מלבד התחריט הזה של גוסטב דורה, שאייר חלק גדול מסיפורי התנ"ך, נוסף על איוריו לשירים של לורד ביירון, סרוונטס, אדגר אלן פו ואחרים. התחריט הזה הוא אחד מתוך 241 תחריטים שעשה ל- Grande Bible de Tour, שזכתה להצלחה רבה והתחריטים הודפסו פעמים רבות, גם בנפרד מהטקסט (139 מהם מאיירים את סיפורי התנ"ך, 81 את הברית החדשה ו-21 מאיירים סיפורים מהספרים החיצוניים).
למרות מספרם הרב של השותפים לרגע (10 דמויות), מי שבולט בציור הם שני הפרוטגוניסטים: שרה העטופה בתכריכים בתוך הקבר, ואברהם הממאן להיפרד מאהובתו ובדרכן החוצה מן המערה מסתובב כדי לזכות במבט אחרון בשרה לפני שיחתם קברה באבן. הפניית המבט מאזכרת שתי טרגדיות בתרבות המערבית: את הטרגדיה של אורפאוס ואוריקידה, שנחש הכישה ביום חתונתם, ואורפאוס קיבל, בזכות נגינתו, אפשרות חד פעמית להחזירה מהשאול אם ילך לפניה ולא יסב את מבטו אחורה (מה שכמובן לא קרה מכיוון שהוא לא עמד בפיתוי). הטרגדיה השנייה היא של אשת לוט שהפכה לנציב מלח כי לא עמדה בפיתוי לראות בחורבנן של סדום ועמורה.
הדבר השני שחשבתי עליו בקשר לתחריט הוא הקבורה בעמידה. אני משערת שדורה הושפע מתיאורי תחייתו של אלעזר-לזרוס באומנות הנוצרית הקדומה, החל מציורי הקיר בקטקומבות ועד לציור האיטלקי במאה ה-15 (לא חקרתי את זה, וזו רק אסוציאציה ויזואלית). הפעמים הראשונות שלזרוס הקם לתחייה מגיח מקבר שקוע באדמה הם תיאורים בספרי שעות ובכתבי יד אחרים ממערב אירופה מהמאה ה-14 ואילך, והם משקפים את מסורת הקבורה של התקופה.
" וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹאֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץכְּנָעַן." (בראשית כ"ג: יט)
גוסטב דורה, מותה של שרה וקבורתה,1866-68, תחריט עץ
אינני מכירה תיאור ויזואלי של מות שרה מלבד התחריט הזה של גוסטב דורה, שאייר חלק גדול מסיפורי התנ"ך, נוסף על איוריו לשירים של לורד ביירון, סרוונטס, אדגר אלן פו ואחרים. התחריט הזה הוא אחד מתוך 241 תחריטים שעשה ל- Grande Bible de Tour, שזכתה להצלחה רבה והתחריטים הודפסו פעמים רבות, גם בנפרד מהטקסט (139 מהם מאיירים את סיפורי התנ"ך, 81 את הברית החדשה ו-21 מאיירים סיפורים מהספרים החיצוניים).
למרות מספרם הרב של השותפים לרגע (10 דמויות), מי שבולט בציור הם שני הפרוטגוניסטים: שרה העטופה בתכריכים בתוך הקבר, ואברהם הממאן להיפרד מאהובתו ובדרכן החוצה מן המערה מסתובב כדי לזכות במבט אחרון בשרה לפני שיחתם קברה באבן. הפניית המבט מאזכרת שתי טרגדיות בתרבות המערבית: את הטרגדיה של אורפאוס ואוריקידה, שנחש הכישה ביום חתונתם, ואורפאוס קיבל, בזכות נגינתו, אפשרות חד פעמית להחזירה מהשאול אם ילך לפניה ולא יסב את מבטו אחורה (מה שכמובן לא קרה מכיוון שהוא לא עמד בפיתוי). הטרגדיה השנייה היא של אשת לוט שהפכה לנציב מלח כי לא עמדה בפיתוי לראות בחורבנן של סדום ועמורה.
הדבר השני שחשבתי עליו בקשר לתחריט הוא הקבורה בעמידה. אני משערת שדורה הושפע מתיאורי תחייתו של אלעזר-לזרוס באומנות הנוצרית הקדומה, החל מציורי הקיר בקטקומבות ועד לציור האיטלקי במאה ה-15 (לא חקרתי את זה, וזו רק אסוציאציה ויזואלית). הפעמים הראשונות שלזרוס הקם לתחייה מגיח מקבר שקוע באדמה הם תיאורים בספרי שעות ובכתבי יד אחרים ממערב אירופה מהמאה ה-14 ואילך, והם משקפים את מסורת הקבורה של התקופה.