אנטואן-ז'אן גרו, בונפרטה מבקר את חולי הצרעת ביפו, 1804, שמן על בד, 534 על 720 סמ'
"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל־הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת־לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת׃ צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן; לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּי טָמֵא הוּא׃ וְאִם־פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל־עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד־רַגְלָיו לְכָל־מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן׃ וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת־כָּל־בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת־הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא׃ וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא׃ וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת־הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ; הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל־הַכֹּהֵן וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת־הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא׃" (ויקרא, יג: ט-יז)
גם כיום, ההתמודדות עם מחלות עור מדבקות (בין אם הכוונה למחלת הנסן או למחלות שביטוין הוא פריחה על העור כמו פסוריאזיס, מחלות מין או אקזמה) נעשית על-ידי הפרדת החולה מן החברה הבריאה, ו"טיהורו" בטרם יורשה לחזור לחברת בני האדם. ציורו של גרו מתאר את ביקורו של נפוליון, בבוקר ה- 11 במרס 1799, במנזר הארמני על-שם ניקולס הקדוש ביפו בו שוכנו החיילים הצרפתים שנדבקו במגפת הדבר.
ביקורו של נפוליון את חייליו החולים נתפס כמעשה אמיץ במיוחד ופעל להעלאת המורל של החיילים. הוא לא רק ביקר במקום, אלא גם עזר בנשיאת גופתו של אחד החיילים כדי להמחיש ש"המחלה" אינה מדבקת. עם זאת, גרו בחר לתאר את נפוליון באופן קצת יותר ייצוגי - נוגע בפצעו של אחד החיילים החולים. נגיעת האצבע של נפוליון בחזה החייל החולה מהדהדת את נגיעתו של תומס, אחד מתלמידיו של ישו, בפצעו של רבו. ישו קם לתחייה ביום השלישי לצליבתו ולקבורתו, ונגלה לתלמידיו. "תומס המפקפק" לא האמין שאכן לפניו עומד רבו, וישו הזמינו לגעת בפצעו, שנגרם מחניתו של החייל הרומי בזמן שגסס על הצלב. גרו מעולם לא ביקר ביפו אלא תיאר את חצר המנזר כיד הדמיון הטובה עליו, בסגנון מאורי (אדריכלות מוסלמית בחצי-האי האיברי), ומבעד לקשת המרכזית, על ראש הגבעה, מתנופף דגל צרפת.
;){kind=link}