"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי-לֹא מִלִּבִּי. אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי.ו ְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה, וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם .וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.ו ַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.וכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם, כִּי אָמְרוּ פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.ְ ואֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת." (במדבר, טז', כח-לה)
בוטיצ'לי צייר את "עונשו של קורח" על הקיר הדרומי של הקפלה הסיסטינית, הקפלה הפרטית של האפיפיורים בוותיקן. זהו אחד מתוך חמישה ציורים המתארים רגעים מחייו של משה, בעוד שעל הקיר הצפוני של הקפלה מתוארות חמש סצנות ממחזור חייו של ישו, בהתאמה.
למרות שהסצנה מתרחשת במדבר, בוטיצ'לי לקח חרות לעצמו לביים את הסיפור במרכז עירוני השוכן על שפת אגם שהרים מקיפים אותו משני צדדיו. את הנוף חוסמת קשת ניצחון שהיא העתק של קשת הניצחון של הקיסר קונסטנטין, שנבנתה בשנת 315 להנצחת ניצחונו של הקיסר קונסטנטין הגדול על הקיסר מקסנטיוס, ניצחון שניתן לו בזכות הצלב (האמונה בנצרות), ולכן לאחר הניצחון – שהפך אותו לקיסר יחיד על כל האימפריה הרומית – שינה את מעמדה של הנצרות מדת נרדפת לדת מותרת באימפריה הרומית.
למה צייר בוטיצ'לי את קשת קונסטנטין במרכז הקומפוזיציה? בוטיצ'לי חשף את כוונתו בכתובת שצייר באותיות זהב בחלקה העליון של הקשת (במקומה של כתובת ההקדשה על הקשת המקורית): "שאיש לא ייקח לעצמו את הכבוד, מלבד זה אשר נקרא על-ידי האל, כפי שאהרון נקרא על-ידו". בוטיצ'לי השתמש בפרשת הערעור על סמכותם של נבחרי האל – משה ואהרון – ועל עונשם – כרמיזה לנכלוליות, לרכילויות ולתחבולות שאפפו את הקוריה האפיפיורית ברומא בתקופתו. בוטיצ'לי לא היה האמן היחיד שרמז לאינטריגות חצרוניות, וכנראה שלא החליט לבדו על שתילת הרמזים להווה בתוך הסצנה התנ"כית, אלא יש להניח שהיה זה באישורו של האפיפיור בעצמו, סיקסטוס ה- 4 דלה רוברה, איש משכיל וחריף, אם לא היה הוא בעצמו בעל הרעיון.
שבת שלום!
http://drmargoart.bloger.co.il/
;){kind=link}